שלום קוראים לי בן והיום אני אספר לכם את הסיפור שלי .
הסיפור שלי מתחיל בכיתה ח’ כשחזרתי לארץ לאחר שלוש שנים בארצות הברית.
אני וההורים שלי עברנו לארצות הברית כי אבא שלי רצה שהרעיון שלו של מפעל לאריזות יגיע לכל העולם לאחר שהוא הצליח לפרסם את הרעיון שלו חזרנו חזרה לארץ.
אתם יודעים מה הדבר שהכי חיכיתי לו ? הדבר שהכי חיכיתי לו היה לחזור לבית הספר ולחברים הכי טובים שלי , ולאחר פחות משבוע זה קרה חזרתי לחברים הכי טובים שלי והיה לי פשוט כיף.
לאחר כמה ימים המורה החדשה שלי ליטל נכנסה לכיתה ואמרה:” שלום תלמידים, בגלל שאתם כבר בכיתה ח’ אז יש לכם את הזכות לבחור מקצוע נוסף כלומר משהו שאתם אוהבים לעשות ואותו אתם תוכלו ללמוד בנוסף לשעות הלימוד הרגילות.”
לאחר מכן היא חילקה לנו את רשימת המקצועות, המקצוע שבו אני בחרתי היה תכנות ורובוטיקה . בחרתי במקצוע הזה כי אני מאוד אוהב לתכנת דברים במחשב ואני אוהב במיוחד לתכנת רובוטים.
ככל שהתקדמנו בחומר וככל שלמדנו דברים חדשים הבנתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו בעתיד, אבל אני לא רוצה להיות עוד מישהו שטוב ברובוטיקה אלא אני רוצה שהיה לי מפעל שלם שבו אני אתכנת רובוטים לעשות דברים מדהימים כמו : להכין ארוחת בוקר, לעשות שיעורי בית והכי חשוב לשטוף כלים .
אני גם החלטתי איך אני רוצה שיקראו לרובוט שלי השם שלו יהיה רובי.
שיתפתי את המורה שלי לתכנות ברעיון שלי והוא אמר לי : ” אני מאמין בך” ואז הוא הלך.
המשפט הזה שהמורה אמר לי נתן לי מוטיבציה והרבה אמון שזה באמת יכול לקרות .
וכבר בסוף כיתה ט’ השתתפתי בתחרויות תכנות ואפילו זכיתי בהן.
בתחרויות ” הרגילות ” שהייתי משתתף בהן היה לכל משתתף שלושה חודשים לתכנת רובוט קטן שיודע לעשות פעולה אחת אבל זה לא מה שקרה בתחרות הזאת .
בתחרות הזאת משתתפים רק הטובים ביותר ,היה לכל משתתף שנתיים וחצי לתכנת רובוט גדול שיודע לעשות לפחות שלוש פעולות וידעתי שזה הזמן שלי להראות לכולם את ההמצאה שלי: “רובי.”
במשך שנתיים וחצי כל היום וכל הלילה בניתי את רובי ותכנתי אותו, אומנם זה נשמע קשה אבל נהניתי מכל רגע .
כעבור שנתיים וחצי סיימתי להכין את רובי לתחרות וגם תנחשו מה? , זכיתי בתחרות.
כשאמרו את השם שלי שזכיתי אני לא האמנתי שהצלחתי להגשים את החלום .
לאחר הזכייה תכננתי משהו הרבה יותר גדול והוא היה להגשים את החלום השני שלי להקים מפעל שבו מתכנתים רובוטים .
