הקדמת הסופר
לפני הסיפור שלי אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים ששמים על הדלתות, המנעולים והמפתחות, את שמי ושם הספר. ממש תודה.
זה סיפור של רב, ולא רק רב, הרב, הרב בריח, הרב הכי מוכר בישראל. רב פנטזי, בזכות הרוחניות שלו הוא מגיע לעולמות אחרים, פוגש דרקונים, ועוד. אבל אל תשכחו שהוא רב. הבלאקטרונים (חייזרים מאוראנוס שהשתלטו על סין) שונאים רבנים ומחכים לרגע השמדתיהם מהעולם. לרוב, לרבנים לא אכפת למות כי הם ישר יגיעו לעולם הבא, אבל חייב שיישאר אחד כדי שינהיג את היהודים והאחד הזה היה רב בריח, שהולך להילחם על חייו. לא רק פיזית, אלא גם באמונה.
⚿⚿⚿
וכך הייתי קשור למזבח שעשוי מכל בקבוקי המים שאיבדתי מתי שהייתי ילד קטן. וראיתי את הבלאקטרון הראשי בעיני. לא היה לי מושג מה לעשות אז עשיתי את הדבר הכי חכם שיכולתי. עשיתי…
זה רגע מתח ממש מתוח, לכן עצרתי. בסדר, אני אמשיך. לא עשיתי כלום. החנית הלכה והתקרבה. מתי שהיא היתה ב-2 סנטימטרים בערך ממני באמת עשיתי את הדבר הכי חכם. זהו – זה סנטימטר ממני. אאאאאאאאאההההההההה עוד שניה פוגע בי!!! זהו, זה הסוף שלי. עכשיו באמת עשיתי את הדבר הכי חכם.
התעוררתי. איזה מזל שזה היה רק חלום.
⚿⚿⚿
עכשיו עלי לעשות את המשימה הקשה ביותר שנראה לי עומדת גם להיות האחרונה. התלבשתי והתכוננתי לטיסה לבלאקטרוניה ששיכנעה את העולם שעדיין קוראים לה סין (היא השתלטה עליה). התארגנתי ולקחתי בגדים שהתאימו לדעתי לסין, שמתי את הפאות למעלה ושמתי כובע, ואז נתקלתי בבעיה, הזקן. גיליתי אחרי כמה דקות שאני יכול לשים חם צוואר בתנוחה קצת מוזרה כדי שזה יגיע לסנטר ויסתיר את הזקן. יצאתי מביתי ולקחתי את האוטובוסים שמגיעים לנתב״ג. הגעתי לשלב השני, האבטחה. תעודות זהות היה הראשון. המאבטחים איכשהו חשדו בי אבל לא יותר מדי כדי לזרוק אותי לכלא.
עברתי לשלב של הביטחון של שאלות שאיזה מישהו חזק שואל. ממש בזבוז זמן בשבילהם, הם אנשים חזקים שיכולים לעשות דברים מגניבים ולא לשאול שאלות. הוא שאל אותי את השאלה הראשונה, ״איפה אתה גר?״ על ההתחלה. לא היה לי מושג מה לעשות, ברחתי ישר למטוס. טסתי לבלאקטרוניה בשיא המהירות בגלל שהטייס ברח משום מה.
הגעתי לבלאקטרוניה והרשעים היו מולי עם רובים שלופים. לא כזה היה לי אכפת מהרובים כי החלטתי בטיסה לרוקן להם את המחסניות עם כוח הרוחניות שלי, כלומר עם המוח. ברגע שהם הבינו את זה הם ברחו לספרד. הגעתי לטירת המלך בכוונה להרוג את המלך שלהם. עברתי את המשרתים. המשכתי קדימה בזמן שכולם היו הרוגים חוץ מאחד שגררתי במסדרון. הגעתי לשומרי המלך, הפעם הם התחילו לרדוף אחרי בניסיון לגרור אותי מהטירה. עשיתי סלטה אחורית מטורפת ונחתתי – מול דלת המלך. פרצתי את המנעול עם הסיכה של הכיפה שלי, ונכנסתי. נעלתי את הדלת והתכוננתי לרצח. אבל היה בעיה – לרבנים אסור לרצוח. חשבתי לבערך 10 דקות בזמן שאני מסתובב במקום. אל תחשבו שהשומרים לא באו. הם תמיד הפריעו לי בחשיבה. והמלך? הוא השתוקק מפחד עד מוות. עד שעלה לי רעיון! זה למה הבאתי את המשרת! ציוויתי עליו להרוג את מלכו המכובד. הוא לא אמר מילה אז שיחדתי אותו. כעבור שלוש שעות הוא השתכנע לגמרי. רץ מפוחד, והרג אותו. ובגלל זה הוא התאבד ואמר שהאל יכעס עליו גם בארגנתישלופס (העולם הבא של האל המוזר שלו).
הסוף
