לפני שנים רבות בעיר רחוקה מאוד מארץ ישראל חי סופר סת”ם צדיק מאוד.
באותה העיר גר רב גדול מאוד . לאותו רב קוראים רבי יהודה.
לרבי יהודה היה בית כנסת גדול מאוד ומפואר. בבית הכנסת היו שלושה ספרי תורה.
מאוד מיוחדים והיו להם כתרים מאוד מיוחדים . כל חג הרב היה מוציא ספר תורה אחר וכולם היו יקרים מאוד לליבו .
יום אחד בשעת ערב מאוחרת הרב יהודה הריח ריח לא טוב , ריח של משהו שעולה באש .
הוא יצא מביתו וראה מחזה מבעית ממש. בית הכנסת עולה בלהבות גדולות מאוד ובתוכו כל ספרי התורה . הרב יהודה לא ידע את נפשו מרוב עצב. הוא חשב וחשב וניסה ובדק אולי אפשר להציל את ספרי התורה בדרך כלשהי. אלו ספרי תורה ששרדו שנים רבות, הרבה לפני שרבי יהודה נולד. הספרים הללו נכתבו על ידי סבא רבא רבא של רבי יהודה.
אבל ללא הצלחה, כל ספרי התורה נשרפו כליל.
לאחר כמה ימים הרב הבין שצריך להכניס ספר תורה חדש לבית הכנסת כי עוד מעט מגיע ראש השנה.
הוא דיבר עם כמה אנשים וחיפש סופר סת”ם שיוכל לכתוב ספר תורה בזמן קצר מאוד .
מישהו אמר לו שישנו סופר סת”ם מאוד צדיק בעיר, ויכול להיות שהוא יכול לכתוב את ספר התורה בזמן מאוד קצר כמו שביקש הרב יהודה כיוון שעוד מספר שבועות ראש השנה.
ר’ יהודה ניגש לביתו של סופר הסת”ם ושאל אותו אם יוכל לקבל על עצמו את המשימה החשובה הזו לכתוב את ספר התורה בזמן כל כך קצר.
סופר הסת”ם היה מאוד מופתע מכך שכבוד הרב ניגש אליו בכבודו ובעצמו. הוא אמר לרב שאינו בטוח שיכול לעמוד במשימה החשובה הזו, אבל הרב אמר שהוא סומך עליו ושהוא נותן את כל תקוותו בו . מכיוון שאין אפשרות שיגיע ראש השנה ולא יהיה ספר תורה בבית הכנסת.
סופר הסת”ם השתכנע בדבריו של הרב יהודה ולקח על עצמו את המשימה בחשש רב אבל באמונה שהקב”ה יהיה בעזרו והוא יצליח .
הוא התחיל במלאכה וישב ימים ולילות כדי לגמור לכתוב את הספר בזמן.
פתאום שבוע אחד לפני ראש השנה סופר הסתם גילה שנגמר לו הדיו ואינו יכול להמשיך לכתוב את ספר התורה. הוא חיפש וחיפש בכל מקום אפשרי דיו נוסף ולא מצא כלל וכלל.
לבסוף יום לפני ראש השנה הוא מצא קסת דיו קטנה וחדשה מוחבאת בארון קטן בחדרו. וישב לכתוב את ספר התורה עד שסיים.
הרב יהודה היה כל כך מופתע שמח ומאושר שסופר הסתם סיים לכתוב את ספר התורה ועשה חגיגה גדולה מאוד להכנסת ספר התורה לבית הכנסת לפני כניסת השנה החדשה .
