פעם הייתה ילדה שקראו לה קרני. קרני הייתה ילדה חכמה וטובת לב. קרני מאוד התרגשה כי היא סוף סוף עולה לכיתה א’. אמא קנתה לה תיק ורוד, קלמר בצבעי הקשת ובקבוק בצבע צהוב. קרני חזרה הביתה והניחה את הבגדים החדשים שאמא קנתה לה במיוחד ליום הגדול. היא בקושי הצליחה להירדם מרוב התרגשות.
בבוקר, אמא קראה “קרני תבואי לאכול ארוחת בוקר”, אבל קרני עדיין ישנה. אמא באה לחדר ואמרה “קרני! את חייבת לקום אם את לא רוצה לאחר לבית ספר.” קרני מיד קמה והתלבשה מהר, אכלה ארוחת בוקר, נעלה נעליים, מילאה את הבקבוק ויצאה.
בבית ספר קרני ישבה על יד ילדה שקראו לה נוגה. נוגה הייתה מאוד נחמדה והציעה לקרני לשחק איתה בהפסקה. אחרי שהבנות שיחקו וצחקו מרוב כיף הם היו צריכות לחזור לכיתה.
הבנות הסתובבו ולא מצאו את הכיתה. הם רצו ממקום למקום אבל לא יכלו לזכור היכן להגיע לכיתה. הבנות נכנסו לאולם גדול וחשוך. פתאום הם שמעו קולות של ילדים מדברים וצוחקים. בזהירות רבה נוגה וקרני התקרבו. כשהן ראו מה שהן ראו, הן לא האמינו את עיניהן. היו ילדים רוכבים באופניים מוזרים, ומזרקת שוקולד באמצע פארק גדול של ממתקים. “מה זה המקום הזה?” הן שאלו אחת את השנייה בהתפעלות רבה.
ילדה אחת עם עפיפון בצורה של חללית באה אליהן ואמרה, “שלום אני רואה שמצאתן את הפארק הקסום של בית הספר. ברוכים הבאים, שמי רוני.” רוני הסבירה לנוגה ולקרני שהן הגיעו למקום שרק עושים דברים כיפיים, ושאפשר לאכול את כל הממתקים שהן רוצות. נוגה וקרני נכנסו לפארק ואכלו מהפרחים העשויים ממרשמלו, רכבו ברכבת הרים ושתו ממפל שוקולד. אחרי כמה שעות של כיף קרני זכרה שהיא צריכה לחזור לכיתה! היא תפסה את היד של נוגה והן התחילו לרוץ ליציאת הפארק.
הילדות ורוני התחננו לבנות להישאר, אבל קרני ידעה שזה מאוד חשוב להיות בכיתה, והיא מאוד רצתה לדעת איך לקרוא ולכתוב. רוני וכל החברות החדשות התחילו לרדוף אחרי קרני ונוגה, הן רצו שהבנות יישארו בפארק. קרני ונוגה התחילו לרוץ כדי לברוח מהם.
פתאום קרני שמעה צלצול חזק. קרני הרימה ראשה ושמה לב שהיא נמצאת בכיתה. “מה קרה?” היא חשבה לעצמה. היא הסתכלה מסביב וראתה את נוגה אוכלת את ארוחת העשר שלה. קרני רצה לנוגה ושאלה “נוגה איך הגענו לפה מהפארק הקסום?” נוגה חייכה לחברה החדשה שלה. “קרני, את נרדמת בכיתה. המורה לא הצליחה להעיר אותך. אז קרני הבינה שזה היה רק חלום. היא חזרה הביתה בסוף היום והבטיחה לעצמה שהלילה היא הולכת לישון מוקדם, וכך היה.
