קרוס בגטו
סיפורנו מתחיל בגרמניה הנאצית בין השנים 1938 עד 1942.
בין השנים האלה פרצה השואה הנוראית והאיומה וכל רחובות גרמניה היו מלאים בחיילים קשוחים ויהודים מסכנים ואומללים שמחפשים פת לחם קטנה בפחים מלאי ריח צחנה.
בשנת 1938 נולד קרוס הקטן ששם משפחתו היה הנס, הוא גדל בין השנים האלו.
קרוס גדל בשנים האיומות האלה בפחד מתמיד. הוא פחד כי היה נוצרי שהתגייר , ולכן סבל כמו כל היהודים.
חודש אוגוסט חם ויבש אחד, נשמעו דפיקות זועמות על הדלת של משפחת הנס .המשפחה נתקפה בחרדה קשה מאוד פניהם החווירו כסיד כי אלו היו דפיקות חזקות.
“אני אפתח את הדלת” התנדב קרוס כששיניו נוקשות בפחד. ליד המשקוף הנמוך של ביתם, ניצב חייל נאצי מפחיד ששאג לעברם: “צאו החוצה כבר וראו מה יש בשמיים”!!! הם צייתו לו ויצאו החוצה ומהם ראו?
הם ראו מטוס נאצי גדול וישן שתלויים עליו שלדים של אנשים יהודיים.
משפחת הנס הזדעזעה עד עומק נשמתה מהמחזה הנורא הזה. החייל הלך כשהוא מתפקע מצחוק אכזרי. הם ברחו באימה לבונקר מסתור שחפרו בביתם. הבונקר העמוק הזה משמש למקלט שאם תפרוץ מלחמה יהיה להם מקום הגנה מפני נאצים האיומים. וזה אכן מה שקרה, הנאצים קראו לכל היהודים בשעה 14:00 בדיוק להתאסף במגרש רחב הידיים שהיה במרכז הגטו .הייתה זו סלקציה שבה הוחלט מי ילך למחנה עבודה ומי למחנה השמדה.
המשפחה של קרוס פחדה מאוד ולא ידעה מה לעשות . הם התאספו במטבח וטיכסו עצה מה לעשות. אבא הציע שילכו לסלקציה ויהיה מה שיהיה. אמא פרצה בבכי מר , ואז קרוס נזכר .”יש לנו בונקר”!
הם פרצו בצהלות שמחה ורצו לבונקר שהיה במעמקי האדמה.
הם פתחו את הבונקר בקושי רב, ואז מה הם ראו?
חייל נאצי עם בגדים מרופטים ופנים חיוורות ורעבות. והמשפחה עמדה דום ושתקו מאימה. הם היו בטוחים שאלו הרגעים האחרונים שלהם. החייל פתאום פרץ בבכי מר ואמר להם: “יהודי אני הרגתי נאצי ולקחתי את מדיו הצבאיים. משפחת הנס נשמה לרווחה והציע לו להתחבא איתם ביחד.
לאחר המלחמה משפחת הנס ו ה”חייל הנאצי” עזבו את גרמניה ועלו לישראל שם הפכו למשפחה ישראלית אחת גדולה.
מאת: מלאכי פראווי כיתה ד 1′ מורה: ברוריה בריימן ביה”ס “נצח ישראל” 039312167
