קרובים או לא?
|
ש |
לום לכם!
קוראים לי יענק’לה ואני גר בעיר טבריה.
ליד ביתנו יש בית,
בחצר הבית נמצאים המון עצים בכל מיני סוגים וצבעים,
לכן אני וכל חברי לשכונה קוראים לבית הזה “הבית הצבעוני”.
בתוך הבית הזה גרים זוג זקנים, על שלט ביתם היה כתוב ‘משה ושרה ברגר’.
כל יום אחר הצהריים היינו יושבים ומדברים איתם,
פעם אחת הם אמרו לנו שהם חושבים שאין להם “קרובי משפחה”,
כי כולם נספו בשואה האיומה.
הם חיו בעצבות ודאגה, כי פרט לתושבי השכונה, לא היה מי שידאג
להם לעת זקנה.
ליד ביתם היה לוח מודעות גדול.
אך רק לפעמים היו עליו מודעות וגם אם הייתה מודעה היא הייתה
על “השבת אבדה” או משהו כזה.
יום אחד צדה את עיני מודעה מעניינת ולא רגילה.
המודעה הייתה נראית כך:
ב”ה
העונה הגיעה!!
מעוניינים בחוגים לילדיכם?
אז הגעתם למקום הנכון!
אצל רבקה ברגר תקבלו את השירות הכי טוב.
טל’:0534657861
ירושלים, שכונת אליהו, רחוב הכלנית, 31
מיד תפסתי שכתוב פה משהו חשוב, אבל לא הצלחתי להבין מה.
ואז נזכרתי בזוג השכנים שלנו.
מבינים על מה אני מדבר?
יכול להיות שהאישה מהמודעה- רבקה ברגר,
היא קרובת משפחתם של שכנינו היקרים.
מיד קראתי לכל חברי והראיתי להם את המודעה,
הם כמובן הבינו מיד למה קראתי להם וישר יצאנו לכיוונם של השכנים.
רק משה היה בבית ומיד יצא אחרינו, לכיוון לוח המודעות לעבר המודעה המעניינת.
מיד התקשר הסב לאשתו,
היא הגיעה במהירות רבה מצרכניית השכונה.
כאשר היא גמרה לקרא את המודעה, היא מיד התקשרה למספר הכתוב.
השיחה נשמעה כך:
“הלו, האם אני מדברת עם רבקה ברגר מירושלים?”
“כן, במה אוכל לעזור?
האם התקשרת בשביל חוג לבניך?”
“דווקא לא בזה העניין, האם אוכל להיפגש עמך היכן שהוא?
אם כן, היכן תרצי?”
“בוודאי! השאלה היא מתי?
היום אני פנויה כל היום, ומחר בין שבע לשלוש”
“הו, מצוין, האם תוכלי לבא בעוד כשעתיים בערך למסעדת “פלאפל וצ’יפס” בירושלים?”
“בוודאי! להתראות בינתיים”
במסעדה:
שרה מספרת:
“האם את זאת רבקה ברגר?” שאלתי אישה שעמדה ליד
הדלפק כממתינה למישהו.
“כן, את שרה?”
“כן” עניתי “רוצה שנתפוס שולחן ונזמין משהו?”
“דאגתי לזה כבר הזמנתי לנו סלט בריא ושני פיתות עם צ’יפס ופלאפל”
היא אמרה ואז הצבעתי אני על שולחן פנוי ואמרתי
“מצוין אז נוכל מיד לשבת פה ולפנות לענייננו” והתחלתי לספר:
“גדלתי בעיירה קטנה ברוסיה.
חיינו על מי מנוחות, היו סביבנו הרבה משפחות יהודיות,
היה בית-ספר יהודי והגויים התייחסו אלינו יפה.
עד שהגיעה השואה…
אני ניצלתי בנס וכך גם בעלי, אך שנינו לא מצאנו אף “קרוב”,
חיפשנו כל הזמן ולא מצאנו, עד היום אנחנו מחפשים”
עצרתי ואז שאלתי את השאלה שלשמה הגעתי עד לכאן
“האם את חושבת שיש לנו קשר כלשהו?”
רבקה חשבה לרגע וענתה
“אני אשאל את בעלי ואחזור אליך, ודאי הוא ידע,
הרי הוא מצד ברגר ואני לפני החתונה הייתי
פלונורגר”
וכך הסתיימה שיחתנו.
יענק’לה מספר:
אתם לא מאמינים גילינו שאח של אדון משה.
זה אבא של בעלה של רבקה
וזה אומר שהבעל של רבקה הוא אחיין שלו.
הם כבר כמה ימים גרים ביחד בבית הצבעוני,
טוב, מה אני מדבר אתכם?
תכף יתחילו את סעודת הפגישה בין האחים, אני לא רוצה לפספס.
אני חושב שזה קצת בזכותי מה אתם אומרים?
