קצת על הרב וקצת עלי [ מגישה : איילת יונה כהן ]
הי קוראים לי נעה. אני בת 11 ואני גרה בפתח תקווה בשכונת נווה גן והתחביב שלי זה לקרא .
פעם קראתי ספר על הרב קוק והוא מאוד עניין אותי הוא די קצר אבל מעניין
רוצים שאני אספר לכם אותו?
הרב קוק למד בישיבת וולוז’ין שבליטא . היתה שם פנימיה. כל כמה בחורים ישנו בחדר אחד. בכל לילה כשהבחורים הלכו לישון אור קלוש היה מאיר את חדרו של הרב. אור זה בקע ממנורת נפט קטנה מכוסה בזכוכית שהאירה את ספרו כדי שיוכל להוסיף וללמוד גם בשעות מאוחרות . ואכן שעות רבות היה רכון הרב על ספריו ורק לקראת הבוקר נכנס למטתו לנוח ולצבור כוח למחרת .
והנה אחד מחבריו של הרב הבחין בכך שבכל בקר בשעה שהרב עוזב את חדרו בדרכו לבית המדרש נצבת מנורת הנפט במקומה ללא זכוכית שמעליה ! הדבר סקרן אותו מאוד מה יכול הרב לעשות עם זכוכית? ומדוע הוא מסתיר אותה ? החבר חיפש את הזכוכית בכל רחבי החדר אד שמצא אותה בעודו מחזיק בה הבחין לפתע במדבקה שמעטרת אותה מדבקה שעליה נכתב בכתב ידו של הרב “שיוויתי ה’ לנגדי תמיד “
התעלומה נפתרה הבין אותו בחור הרב למד שעות רבות ומאוחרות מאוד בשעת הלימוד הוא ביקש שלא להסיר מלבו את אהבת ה’ ולכן הדביק על המנורה שלו את המילים “שויתי ה’ לנגדי תמיד” אך מרוב ענותנותו הוא לא רצה שאחרים ידעו על מנהגו המופלא . לכן הקפיד להחביא את הזכוכית שעליה הכיתוב.
זהו הסתיים הסיפור. רוצים שאספר קצת עלי? נולדתי בבית חולים בלינסון. עד גיל 5 גרתי ברחובות וקצת לפני כיתה א עברתי לירושלים . אני הילדה השביעית מבין שמונה ילדים. אספר לכם סיפור שקרה לי :
לפני בת המצווה של אחותי שקד כל הבנות במשפחה שלי ,אני נעמה שרון ותמר, הינו צריכות לארגן את הפעילויות לבת המצווה של שקד הצעתי לעשות חבילה עוברת וכל האחיות שלי צחקו. לא הבנתי למה עד ששרון אמרה: ” נעה את לא מבינה שיבואו מלא אנשים מבוגרים ?” אמרתי “טוב” והמשכנו .
בבת המצווה הכל היה מוכן חוץ ממני. אתם בטח לא הבנתם שאמרתי חוץ ממני חוץ ממני זה מלשון שרק אני לא התארגנתי. שני האחים הגדולים שלי יואב ונווה העירו לי להתארגן אני לא שמתי לב שאני לא מאורגנת ורצתי להתארגן . אחר- כך כל המשפחה עלתה על האוטו ונסענו לאולם והאח הקטן שלי שלום בכה כל הדרך בסוף הנסיעה אבא שלי הכריז: “הגענו”| .
כל האולם היה מוכן. כן, גם הפעילות שאנחנו הכנו בסוף בת המצווה אחותי שקד אמרה דבר תורה . חזרנו באחת בלילה .כולם בכללי חזרו באחת עשרה בלילה אנחנו פשוט היינו אחראים על האירוע אז נשארנו לסדר . כמובן, עובדי הבית עזרו לנו לסדר אבל אנחנו היינו חלק אז גם אנחנו סידרנו. כשחזרנו הביתה רצנו להתקלח ולצחצח שניים אחר כך הלכנו למיטה להגיד שמע ישראל ונרדמנו… בבקר למחרת קמנו. אבא אמר:” עכשיו השעה עשר בבקר ולא תגיעו היום לאולפנה ולבית הספר ” כולנו צרחנו : יש !!! קמנו מהר התפללנו ואכלנו ארוחת בוקר ורצנו לשחק בטאקי ודיקסיט. אחר כך ציירנו ואכלנו ארוחת צהריים. והלכנו לקניון עד הערב.
חזרנו הביתה מלאי חוויות…. קצת דברנו ואז הלכנו להתקלח לצחצח שניים וכמובן אמרנו שמע ישראל…..
הסוף!!!!!
