קליפת הבננה 🍌
ביום שלישי הודיה קמה ב7:00 והתארגנה לבית ספר
היא נטלה ידיים ,צחצחה שינים ,התלבשה ונעלה נעליים , אמרה ‘ביי’ לאמא ויצאה. בדרכה עצרה בחנות לקנות את ארוחת הבוקר נכנסה לחנות אמרה “בוקר טוב ” למוכרת ונכנסה למחלקת “דגני בוקר”
הודיה בחרה את הקורנפלקס שרצתה, שילמה, ויצאה לכיוון בית הספר.
כשהגיעה הודיה לבית הספר ראתה את תמר חברתה שואלת את אפרת “אפרת את רוצה בננה?”
‘אולי אחר כך’ ענתה אפרת ‘כי עכשיו אני מאחרת לשיעור בבית הספר’ תמר אמרה ‘טוב’ והלכה גם היא לכיתה
תמר אכלה את הבננה ואז זרקה לפח אבל היא לא שמה לב שבטעות הקליפה של הבננה נפלה לבחוץ .למחרת הודיה הגיעה לבית הספר בשעה 7:30 ואחרי ששמה את התיק בכיתה יצאה לשיעור ספורט .המורה שירה לספורט אמרה: “היום נעשה קפיצה לרוחק”, כל הבנות עמדו בתור והתחילו אחת אחרי השנייה לקפוץ ואז המורה אמרה ‘אני 5 ד’ק באה אני הולכת לשירותים תמשיכו את המשימה ותתנהגו יפה’
ואז הגיעה תורה של מיכל, מיכל רצה בכל הכוח ואז היא ראתה מולה את קליפת הבננה🍌 אפרת היסתכלה על תמר ותמר היסתכלה על אפרת. מיכל ניסתה לעצור אבל היא לא הצליחה את עצמה אבל כי היא רצה מהר מידי מיכל הגיע לקליפת בננה והחליקה על הרצפה.
מיכל השתטחה על הרצפה ובכתה. מעיין הלכה לחדר מורים וסיפרה למורה בבהלה מה שקרה וישר רצה לחצר ואז המורה הגיעה וראתה את מיכל ונבהלה ואמרה ‘מיכל את יכולה להזיז את הרגל?’
מיכל אמרה שלא, וכאוב לה מאוד .”הודיה, תמר ומעיין לכו עם מיכל למזכירה שתתקשר לאמא שלה שתבוא”
אמרה המורה הן אמרו “בסדר” והלכו הודיה, תמר ,מעיין ומיכל הגיעו למזכירה ,מיכל התקשרה לאמא שלה
וסיפרה לה הכול אמא של מיכל הגיעה ולקחה אותה לבית חולים .
מיכל ואמא שלה הגיעו לבית חולים,
האחות אמרה להן שיש מישהו בפנים אז אנחנו נהיה אחריו מיכל אמרה שממש כאוב לה אז האחות הביא לה משכב כאבים כדי שלא יכאב.
לאחר 5 ד’ק: מיכל ואמא שלה באו להיכנס ואז מיכל ראתה חייל פצוע וגם הוא צריך להיכנס לצילום אז מיכל אמרה לאמא שלה “אמא החייל שפה סובל יותר ממני בוא נתין לו להיכנס לפנינו” אמא שלה אמרה “איזה ילדה צדיקה את ” הם נתנו לחייל להיכנס והחייל חייך 😀
לאחר 3 ד’ק: החייל יצא והוא היסתכל על מיכל ולא אמר מילה והוא רץ לבחוץ .מיכל ואמא שלה לא הבינו
למה הוא לא אמר להן כלום?!
לאחר שבוע וחצי:מיכל חזרה מהבית הספר- אמא של מיכל אמרה “מיכל קיבלת מכתב ממשהו בואי תפתחי אותו”
מיכל פתחה והסתכלה:
|
למיכל היקרה 🌸 תודה רבה על החסד הגדול שעשיתי לי אני מודה לך מקרב לב זה לא מובן מאליו שילדה תעשה דבר כזה אני מצטער שלא אמרתי לך ישר תודה אני הייתי חייב ללכת לחתונה של אחותי אני קבלתי מכה בצבא ביום של החתונה אז מיהרתי בקיצור אני מודה לך על הכל 🩵 בברכה החייל מהבית חולים 🩵
|
מיכל התרגשה מאוד היא הבינה שהיא עשתה מעשה מאוד טוב
ואז היא הוסיפה
“אני מאמינה שגם אתם יכולים לעשות מעשה טוב לזולת “
❤️ הסוף ❤️
לסיכום: גם המכה הכואבת ביותר עוברת כשעושים מעשה טוב לזולת
