אני וחברתי הטובה שיחקנו בבוקר בחצר, לא שמנו את המסכות, לא שמנו אלכוג’ל. בצלצול נכנסו לכיתה ולמדנו כרגיל.
באמצע היום כבר לי כאבה הבטן, הרגשתי חולשה בגוף, לא יכולתי לקום מהכיסא. המורה אשרה לי להתקשר לאימא ואימא אמרה שהיא באה לקחת אותי.
כשחזרתי נחתי טיפה במיטה ואז אחיי חזרו מבית הספר ומהגן, ומכאן התחילו כמה תופעות מוזרות:
אחי הקטן לקח מהחדר שלי את הבושם האהוב עליי והשפריץ בחדר אבל אני לא הרחתי ולכן לא צעקתי עליו, אחי התפלא שלא צעקתי עליו וגם אני לא הבנתי מה קורה לי.
אמא הכינה ארוחת צהרים ואני אכלתי את הכל מהצלחת, כשהרמתי את עיני מהצלחת ראיתי שאחים שלי יורקים את האוכל. מסתבר שאמא התבלבלה בין סוכר למלח ואני לא הרגשתי בזה, מוזר ממש.
שיתפתי את אמא בעניין, היא קצת נלחצה ואמרה שהיא חוששת שאני חולה בקורונה ואני כמובן אמרתי שאני לא, אז הלכנו לעשות בדיקת קורונה כדי לראות מי צודקת.
הבדיקה היתה לא נעימה אך לא כואבת, בינתיים עד שהגיעו התשובות אני נשארתי בבית. כשהגיעו התשובות גילינו שהתשובה חיובית ואני נלחצתי, התחלתי לחשוב על כל האנשים שפגשתי בימים האחרונים ופחדתי שהם יכעסו עליי וממש פחדתי שאולי הדבקתי את סבא וסבתא. עדכנתי את כל המשפחה, החברות ועוד מלא אנשים נוספים, לשמחתי אף אחד לא כעס עלי. כל האנשים שעשו בעקבותיי בדיקת קורונה קיבלו תשובה שלילית וזה ממש הרגיע אותי.
לקח הרבה זמן עד שחוש הטעם והריח חזרו אלי ולשמחתי מעבר לחולשה קלה לא חוויתי עוד קשיים.
אני ממש שמחה עכשיו לספר כדי שתוכלו לא ללמוד מהטעות שלי למדתי לשמור על הכללים, לצערי אני עכשיו בבידוד בגלל ילדה בכיתה שחלתה בקורונה, מקווה בקרוב לצאת שוב לטייל קצת בחוץ.
