לפני 4 שנים ההורים שלי קנו לי ברווז בצבע שחור וצהוב, התרגשתי מאוד לראות אותו וקיבלתי אותו באהבה, הייתי מאכיל אותו ומביא לו מים, ואפילו קראתי לו בשם- קוקו, קוקו היה ברווז חמוד מאוד, אהבתי לשחק איתו.
יום למחרת סיפרתי לחברים שלי לגן שההורים שלי קנו לי ברווז וכולם רצו לבוא אליי ולשחק איתי, תמיד טוב שיש חיית מחמד בבית שאפשר לשחק איתה ולהעביר איתה את הזמן. ובנוסף גם לצבור חברים ולשחק איתם.
באותה שנה כשהייתי בגן רשות השעה הייתה 14:00, דודה שלי חיכתה ליד שער הגן וסיפרה לי שהיא שומרת עליי ועל האחים שלי, כי אמא שלי צריכה ללכת לעבודה, אמא שלי חיכתה לנו בחנייה , ונסענו הבייתה.
כשהגענו הבייתה רציתי לשחק עם הברווז ודודה שלי נבהלה ורצה וגם אני נבהלתי, אז עליתי על כיסא ונפלתי על יד ימין, דודה שלי התקשרה לאמא שלי ואמרה לה לבוא מהר.
אמא שלי הגיעה הבייתה במהירות הבזק וראתה את היד שהיא שבורה, מהר היא התקשרה לאמבולנס והוא לקח אותנו לבית חולים “מאיר”.
בבית החולים גיבסו לי את היד, הרופא אמר לי שאני גיבור שלא בכיתי, ושאשמור על עצמי
והוסיף גם לשמור על היד ולא להשתולל- כי אני צריך לנוח.
חזרנו הבייתה וכל המשפחה שלי מצד האמא והאבא באו לבקר אותי וקנו לי הרבה מתנות.
ובנוסף גם למדתי שלא להשתולל כי לפעמים כשמשתוללים יכולים לקרות הרבה דברים לא טובים, והכל מאת ה’ ומה שקורה הוא לטובה.
לסיום אני חושב שכל אחד צריך לאמץ לעצמו חיה, כי חיות מרפאות כל דבר גם את הגוף וגם את הנפש.
וכפי שהראי”ה קוק זצ”ל היה אומר: “כי יש לאהוב את היופי של הטבע ולהכיר בחידושי המדע ובתהפוכות ההיסטוריה, כחלק ממכלול הבריאה, מאחורי כל הפרטים במציאות עומד כוח מאחד, שהוא אלוקים.
