מאת: כרמל בודנרו
כיתה: ג’
מחנכת: נטלי ויצמן
רכזת שפה: נעמה בר-נר
שם בי”ס: ממ”ד דרור, ירושלים
כתובת מייל: [email protected]
ישוב: ירושלים
קוסמי הפרחים המופלאים
היה זה ביום שלישי לפני כשנתיים, כשהייתי בכיתה א’. ביקשתי מאמא שלי ללכת לקנות פרחים ואחר כך ללכת לזמן איכות ביחד. אמא הסכימה לבקשה שלי ואבא אמר לנו: ”תהנו”. נופפנו לו בידינו ויצאנו לדרך.
נסענו לחנות פרחים בשוק מחנה-יהודה, ראינו כמה חנויות מאוד יפות, לבסוף בחרנו בחנות פרחים שקוראים לה: ‘פרחים יפים ומשתלמים’. אמא שלי ואני ממש התלבטנו איזה פרחים לבחור, ואז צצו לפני עיניי פרחים ולידם שלושה גמדים קטנים, שלדעתי היו גם חמודים.
הגמדים לפתע נעלמו, אך רגע לאחר מכן ראיתי אותם בצד השני של החנות. חשבתי לעצמי ‘בטח יש להם כוחות קסם מופלאים…’. אבל לא ידעתי אם אני צודקת. רציתי לבדוק אם הם יכולים לדבר ולכן אמרתי: ”שלום, מה קורה? אתם בסדר?”, אחד מהם ענה: ”אנחנו בסדר גמור. איך את?”. ”אני בסדר, מה עוד אתם יכולים לעשות?” לא התאפקתי ושאלתי. הם אמרו: ”הרבה דברים כמו לקרוא מחשבות. למשל, עכשיו את ואמא שלך בהלם. אנחנו גם יכולים להכין איזה פרחים שרוצים, למשל תעצמי את העיניים ותחשבי על פרח שאת רוצה אחר כך תגידי לנו כל פרט ופרט, בסדר?” הנהנתי לו ועצמתי את העיניים…
פקחתי את עיניי וסיפרתי לגמדים הקסומים בדיוק איזה פרח דמיינתי: פרח בצורת לב בצבעים ורוד, אדום ולבן, ובאמצע מצוירות היד של אמא והיד שלי יוצרות עוד לב קטן. הם ניסו להכין לי את הפרח אבל הם לא הצליחו. שאלתי אותם האם זה קורה להם מדי פעם או שזה חד פעמי, הם ענו: “לא, זה אף פעם לא קרה לנו”. הם המשיכו “אנחנו לא יודעים איך לתקן זאת”.
פתאום ראיתי את הפרח שרציתי, בדיוק כמו שדמיינתי! שאלתי את הגמדים הקסומים: “איך הצלחתם לתקן את מה שקרה לכם?” הם אמרו: “הקסם עוד לא חזר אלינו באופן מלא. עכשיו בואו איתנו או שאתן לא תהיו מרוצות ואתן עלולות להיפגע, וזה לא יהיה נעים”. הסכמנו לבוא אחרי כמה דקות.
לפתע היתה מפולת סלעים ענקית בדרך אלינו! הגמדים הצילו אותנו ושמחנו שבאנו עם הגמדים הקסומים. נסחפנו למקום אחר ולא ידענו איפה אנחנו. כעבור כמה רגעים אחד הגמדים אמר בהתרגשות: “אני יודע איפה אנחנו, אנחנו בחלל”. הגמד השני אמר גם כן בהתרגשות: “כאן אנחנו וכל המשפחה והחברים שלנו גרים!” אמא שלי ואני ביקשנו: “אתם יכולים להכיר לנו את כל החברים והמשפחה שלכם?” הם ענו פה אחד: “אם אתן מבקשות, אז למה לא?” אמא אמרה: “תודה רבה”, אני הוספתי: “אתם כאלה מופלאים!”.
אחר כך, הם הכירו לנו את כולם, “זה שלומי אבא שלנו, זאת טובה אמא שלנו…” וכך אחד אחד.
אמא שלי ואני כל כך התלהבנו מכיוון שכל הגמדים מהסוג שלהם היו קסומים ומופלאים!
אמרנו לגמדים הקסומים: “מי לימד אתכם להיות כל כך מופלאים?”, הם ענו, “קונפיוציוץ, שגר לא רחוק מכאן”. אמא אמרה: “אתם יכולים בבקשה לקחת אותנו אל קונפיוציוץ?”. הם אמרו לנו: “כן, בואו בשמחה”. הם לקחו אותנו לשם. קונפיוציוץ לבש חליפה שחורה והיה לו זקן לבן, בצד החליפה שלבש היה סמל מאוד מיוחד בצבע זהב. אמרנו לו שהגמדים איבדו את כוחותיהם. קונפיוציוץ החזיר לקוסמי הפרחים המופלאים את כל מה שלימד אותם.
אמא שלי ואני נפרדנו מכולם וחזרנו הביתה, סיפרנו הכל לאבא, לאחי ולאחותי.
עד היום אני זוכרת איזו הרפתקה מרתקת היתה לי…
