צלליות של מלחמה…
עיניה נעוצות בשמים, מנסות להבין מה קרה. האם זה היה חלום? או סיוט ?
שבת אחת הייתה כמו כל שבת רגילה רק שבה גם היה חג שמחת תורה אבל חג שמחת תורה הזאת לא הייתה כמו כל חג שמחת תורה רגיל… כולם קמו בשש וחצי לקולות של ירי וצעקות בערבית, בעיקר תושבי הדרום כולם לא הבינו מה קרה! התחילה מלחמה!
ביום שישי בלילה הייתה מסיבה שנקראה נובה, במסיבה רקדו אנשים רבים, לרקע מוסיקה שהתנגנה , בשבת בבוקר אנשים שהיו במסיבה החלו לשמוע קולות של צבע אדום. מיד החלו לחפש מקום מחסה מוגן מירי טילים. לפתע ובמקביל, מחבלים החלו לפרוץ ממקום למקום, הם התפזרו בכל הדרום בישובים ובערים. רצחו ולקחו אנשים לשבי, היה טירוף.
דבר מדהים, מרגש ומצמרר קרה, שעדיין לא היה ברור לחלוטין מבחינה צבאית על האירוע אך למשמע קולות של אירוע לא ברור, כל חייל וכל איש מילואים לקח ציוד וישר יצר קשר ונסע למקום שבו אירע האירוע כדי להציל אנשים חפים מפשע ואת האדמה שלנו.
חיילת אחת לקחה חלק בהצלה של אנשים חפים מפשע ואני רוצה להתמקד ושמה שיראל. שיראל בשבת הנוראית הזו, הייתה אמורה להשתחרר מצבא ,ובשישי בערב סיימה את משמרתה.
שיראל החליטה להשאר בחמ”ל לעזור לחייליה עד שלוש לפנות בוקר. כאשר החלו האזעקות רצה שיראל וחברותיה לממ”ד כשהיא לבושה בבגדים אזרחיים. כשהבינה את גודל השעה החליטה על דעת עצמה שהיא רצה לחמ”ל לסייע ולהגן על חייליה, וכל זה כאשר היא שומעת יריות מסביב. כשהגיעה בשלום לחמ”ל, החלה במשמרתה שארכה כמה שעות. בדיווחה היא מסרה נתונים על מתקפת המחבלים. שיראל הודיעה למשפחתה ב-10:53 בשבת בבוקר שהיא מוגנת בחמ”ל. בשלב זה המצב בבסיס היה קשה והיא ככל הנראה רצתה להרגיע את משפחתה בהודעה זאת.
הקרב מחוץ לחמ”ל ארך כחמישים דקות.נשמעו קולות המחבלים בקולותיהם מחוץ לדלת החמ”ל. כשהמחבלים נוכחו לדעת שהם אינם מצליחים לכבוש את החמ”ל, הם הציתו אותו באש ונמלטו מהמקום. שיראל מסרה את חייה בקרב על מוצב נחל עוז ונפלה בגבורה. בזכות האומץ הרב שלה ותושייתה, היא הצליחה לסייע לכוחות צה”ל בלחימה ובכך הצילה את חייהם של רבים.
הזמן חלף אך הצלילים של המלחמה נשארו איתה לעד.
סיפור זה מוקדש לשיראל שהייתה בת 20 לנופלה. נולדה בכ”ב בניסן הייתה לבת זקונים להוריה. הותירה מאחוריה את שלושת אחיה נתנאל, ברק וליאור ,הוריה אליעזר ,צמרת.
כותבת: נועה ביטון
כיתה: ה’2
בית ספר: ממ”ד תורני “אבן שהם” נהריה
סוף.
