צ’ילי גיבורת העל
היה היתה בעיר קטנה כלבה שקוראים לה צ’ילי. היא הייתה גיבורת על שלא רצתה שהזהות הסודית שלה תתגלה. בשעה 15:30 ביום חמישי כשהיא שמעה שראש העיר רוצה לגלות את הזהות הסודית שלה היא כעסה והתעצבנה. צ’ילי נלחמה כדי שהזהות הסודית שלה תיחשף, פנתה שוב ושוב לראש, ביקשה והתחננה, אך זה לא עזר. אז היא פרשה מתפקידה כגיבורת העל של העיר, ולאף אחד בעיר לא היה אכפת בכלל. עד שיום אחד בא ענק הסלע המרושע שרצה להחריב את העיר. הראשונה שראתה אותו היתה צ’ילי שחשבה לעצמה “העיר תסתדר בלעדיי, יש להם את ראש העיר שיטפל בזה”. אך מהר מאוד גילתה שהם לא מסתדרים, בתים נפלו, אנשים נפגעו ומתו. כשראש העיר ראה את כל זה מתרחש, רצה לעזוב את העיר. אנשים רבים הצטרפו אליו ובאו לברוח, אך ענק הסלע ראה אותם והחל לרדוף אחריהם. צ’ילי ראתה את כל המתרחש והחלה לפעול כמו שתמיד פעלה – היא העיפה לענק הסלע את היד כדי שלא יפגע באנשי העיר, היא תפסה את ענק הסלע ודאגה שהמשטרה תכלא אותו. אנשי העיר הריעו לצ’ילי, כולם רצו שהיא תחזור להיות גיבורת-העל של העיר. אולם אף אחד לא ידע, שבסתר היתה זו צ’ילי שהכינה רובוט וכינתה אותו “ענק הסלע”.
יום אחד הסתכל ראש העיר במצלמות העיר בשביל שיוכל להבין איך השתלשלו האירועים ואיך ענק הסלע הגיע לעיר. למרבה ההפתעה, הוא ראה את צ’ילי מפעילה באמצעות שלט את ענק הסלע מרחוק. כעס ראש העיר וחשב בליבו: “זה היה סתם רובוט”. ראש העיר סרב להרשות לרמאים לחיות בעיר שהוא ראשה, אבל כדי לגרש את צ’ילי אנשי העיר כולם היו צריכים להסכים איתו. ראש העיר מצא פתרון מעולה, הוא לקח את הוידאו בו רואים את צ’ילי ומה שעשתה למסיבה הגדולה שחגגו בעיר. כשעלה לנאום במסיבה, אמר לפתע “יש לי משהו להקרין לכולכם” ואז הקרין בכל המסכים של העיר את הסרטון בו רואים את מה שצ’ילי עשתה. אנשי העיר זעמו והסכימו עם ראש העיר שיש לגרש באופן מיידי את צ’ילי לצמיתות. הפעם היא רצתה להחזיר לעיר בדרך אחרת, במשך שלוש שנים היא הכינה חליפה עמידה לאש, טילים ובעצם להכל.כשסיימה לעבוד על החליפה, חזרה לעיר לנקום באנשי בעיר. מבלי שראש העיר ראה אותה, היא הרסה את בניין העירייה ואחר כך הרסה אפילו את בית מגוריו. בדיוק באותו הזמן, אבא של צ’ילי יצא מהסופר וראה כיצד היא הורסת את בניייני העיר. הוא לא זיהה אותה, הוא לא ידע שזאת ביתו, אבל חשב שחייבים לעצור את ההרס. הוא פנה אליה ואמר “סלחי לי, למה את חייבת לעשות את זה?”.
ברגע שצ’ילי שמעה את אביה, היא עצרה מיד וחשבה לעצמה: “מה אבא שלי יחשוב עליי? ככה הוא גידל אותי? הוא יהיה גאה בי אם ידע שאני היא זו שהרסה את הבניינים?”. היא פנתה לאביה ואמרה: “זאת אני, הבת שלך” ואז היא הפסיקה ובנתה את בניין העירייה מחדש, וגם את ביתו של ראש העיר. ראש העיר אמר לה שהוא מתחרט על שלא העריך את עבודתה כגיבורת-על וצ’ילי התנצלה על הנזק הגדול שהיא גרמה.
אנשי העיר שמחו שההרס פסק וכולם הודו לאביה של צ’ילי שבזכות האומץ שלו הכל בא על מקומו שלום.
הסוף
