צחוק של חברים

כשנגמר בית הספר יוסי, דודי ואני הלכנו למכולת לקנות ממתק לכבוד המסיבה מחר בכיתה. התביישתי להיכנס וחיכיתי להם בחוץ.

ראיתי שמסתובב ליד המכולת איש מאד מפחיד. הוא חבש כובע בצבעים מוזרים, לבש מעיל שחור ולא ראו את הפנים שלו כי הם היו מכוסות בצעיף גדול. ראו רק את עיניו הירוקות המביטות בחשש לכל כיוון.

פחד גדול גבר עליי וצעקתי לחברי מהמכולת:” חברים, הצילו”!!אבל לא היה אכפת להם והם צחקו ולעגו לי. עצרתי בכח את דמעותיי. הייתי עצוב. יוסי ודודי לא הקשיבו לי ולא האמינו לי כשפחדתי. חזרתי הביתה בוכה. אמא הביאה לי ארוחת ערב, הרגיעה אותי ואמרה לי:” אל תדאג, אני אטפל בזה. הרגשתי יותר טוב ונרדמתי מהר. כשקמתי בבוקר אמא אמרה לי שהיא התקשרה להוריהם והם אמרו שידברו איתם. הלכתי רגוע וטוב לב לבית הספר. כשהגעתי הם בקשו ממני סליחה ודודי אפילו חילק לי מהממתק שלו. כמובן שסלחתי. נהייתי חבר טוב מאוד של יוסי ודודי, כל ההפסקה שיחקנו יחד.

בשיעור השני ראיתי את האיש המפחיד נכנס לכיתה ונבהלתי מאד. יוסי ודודי הרגיעו אותי וחיבקו אותי, והאיש המפחיד אמר: “היום נלמד חשבון, אני המחליף של המורה יעקב.” הוא הוריד את הצעיף השחור, הדליק את הברקו וכיבה את האור. המורה היה מצחיק ועשינו משחקים כייפים בחשבון כל השיעור.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »