בבוקר שמחת תורה, אבא שלי אמר לי שהחמאס בעזה התחיל במלחמה על ישראל
ושהוא צריך ללכת לצבא להילחם בהם. אני לא באמת הבנתי מה זה אומר אבל אבא
היה רציני מאד והייתה לי הרגשה שזה לא הזמן לשאול
שאלות. אבא שלי הלך עדיין לא הבנתי לאן אבל הוא עוד לא חזר.
כעבור איזה חצי שעה הייתה אזעקה וכולם נכנסו לאיזה חדר קטן וצפוף. כעבור איזה
עשר דקות יצאנו וכולם הלכו
בחזרה לבתים שלהם. בבית אמא קראה לי ואמרה שהיא רוצה לדבר איתי, "אתה יודע
שהתחילה מלחמה עם עזה"
היא אמרה וחייכה חיוך שלזווית עיני היה נראה מאד מאולץ. "איפה אבא?" שאלתי.
"אבא בעזה נלחם בחמאס הרשעים" היא אמרה באנחה. "ומתי הוא יחזור?" שאלתי
אותה.
"מתי שה' ירצה" היא אמרה והמשיכה "יוסף, תקשיב חמוד, אבא קיבל צו 8 וזה אומר
שהוא שם עד הסוף או עד שישחררו אותו להפסקה ואז הוא יחזור".
לשאר הדברים שהיא אמרה כבר לא כ"כ הקשבתי כי הייתי מרוכז בלדמיין את הצב 8
של אבא, דמיינתי צב גדול וחזק שעל השריון שלו כתוב 8 בגדול.
כשאמא גמרה לדבר היו לי הרבה שאלות לשאול אותה אבל עוד הפעם הייתה לי
הרגשה שזה לא הזמן לשאול שאלות. כעבור כמה שניות הייתה עוד אזעקה ואני,
אמא, אחותי הקטנה ואחי התינוק נכנסנו למקלט.
אמא שלי התחילה למלמל משהו בלחש ולא הבנתי מה היא אומרת.
"אמא למי את מדברת?" שאלתי. "לה'" היא אמרה, "ואני לא סתם מדברת אני
מתפללת".
"אני יכול גם?" שאלתי. "בוודאי אפילו כדאי" היא אמרה "כדאי להתפלל על הרבה
דברים עכשיו לדוגמא שה' ישמור על החיילים, שירפא את הפצועים, שישמור על כל
עם ישראל ושיקום את דמם של כל ההרוגים.
"אמא" אמרתי: "חבר שלי אמר לי שיש במלחמה חיילים ואנשים שמתים".
אמא נאנחה, הבנתי שכנראה לא הייתי צריך להגיד לה את זה.
"יוסף תקשיב" אני ר- פתאום פסקה האזעקה ויצאנו החוצה. אמא המשיכה: "אני רוצה
לומר לך שגם אני לא יודעת או מבינה משהו בזה אבל-" לפתע אמא הפסיקה, היה
נראה שהיא רוצה להגיד משהו אבל היא לא מסוגלת. פתאום ראיתי שלאמא יורדות
דמעות, הרגשתי לא נעים, זה פעם ראשונה שאני רואה את אמא בוכה, הרגשתי שגם
אני רוצה לבכות אבל לא רציתי שגם אחותי תבכה אז התאפקתי.
באתי לאמא שלי ונתתי לה חיבוק גדול. אמא גם חיבקה אותי. ואז אמרתי לאמא:
"אמא אני רוצה להגיד לך שגם אני רק רוצה שאבא כבר יחזור ושהמלחמה תפסק"
אמא אמרה לי: "אתה חמוד ורק שתדע שאין מה לחשוש כי ה' שומר עלינו כמו אבא
ששומר על הילדים שלו ואף אחד לא יכול לנצח את ה'"
כבר 115 ימים עברו מאז ואבא עדיין לא חזר הביתה.
יש גם אנשים טובים שבכל יום שישי באים ומביאים לנו אוכל מוכן ומביאים משחקים
בחינם היה שם לדוגמא לגו, פאזלים, משחקי חשיבה, בובות ואפילו אוגרים!
תמיד בכיתה אני מתפלל לה' שישמור על אבא ועל כל החיילים ועל כל עם ישראל.
אמא שלי גם הראתה לי תמונות של אבא עם בגדים של חייל ועם רובה גדול
וקסדה שהייתה דומה מאד לצב 8 שלי.
את הסיפור הזה כתבתי בהשראת המלחמה שלנו, כשאני קורא את הסיפור אני
חושב על החיילים הגיבורים שלנו שעושים הכול כדי שאנחנו נוכל לחיות בשקט.
אנחנו התפקיד שלנו כאן בעורף הוא לחזק את החיילים שלנו כדי לתת להם תחושה
טובה
בלחימה בעזה.
ועוד דבר חשוב לי לומר לכם לעולם אל תפחדו כי יש מי ששומר
עליכם שאותו אי אפשר לנצח ותמיד לזכור:
עם ישראל חי!!!
