ספורנו מתחיל בעיר ריגה אשר בלטביה, נחמה ליבוביץ’- אישה גדולה ולה חלום גדול השתוקקה ללכת ללמד בבית ספר בישראל, והנה יום אחד חלומה התגשם והיא הצליחה לעלות ארצה. מיד כשהגיעה לארץ הגיעה לביתה פרקה את חפציה והלכה לספריה העירונית, בספריה ביקשה מהספרנית שתראה לה איפה ספרי פרשת השבוע, בינתיים בבית הספר שנמצא לא רחוק משם, מנהל בית הספר ערך שיחה עם הוריו של ילד בשם רומו, לרומו היה קשה ללמוד ולהתחבר עם שאר הילדים. הוריו ומנהלו של רומו היו חסרי אונים. מנהל בית הספר ישב במשרדו והגה רעיון: רומו צריך מורה פרטית שתלמד אותו ותעזור לו .
בינתיים נחמה התחילה לחפש בקדחתנות עבודה בתור מורה בבית הספר, היא בדיוק סיימה לקרוא את פרשת השבוע ונסעה לבית הספר במונית, אתם בטח שואלים את עצמכם איזה בית ספר. ובכן, מנהל בית הספר שאליו הלכה היה היחיד שהסכים להעסיק אותה. תוך כדי הנסיעה, נחמה סיפרה לנהג המונית את פרשת השבוע, הנהג התעניין מאוד ואפילו נתן פירוש משלו לנלמד, המונית נעצרה והנהג אמר לנחמה “הנה הגענו לבית הספר, נראה לך שתמצאי את המקום בקלות?”, “תודה” ענתה, “אני בהחלט יכולה להסתדר, תודה בכל מקרה”. נחמה הלכה למשרדו של המנהל וראתה אותו מדבר עם הוריו של רומו, היא המתינה בסבלנות עד שהמנהל קרא לה, הוא אמר לה “שלום נחמה, מה שלומך”? “ברוך השם הכל טוב” ענתה נחמה. המנהל הציע לנחמה שתבוא ללמד את רומו ושאל אותה האם היא פנויה, נחמה ענתה שהיא פנויה והוא ערך בינהם היכרות: “תכירי, זה רומו. האם את מעוניינת ללמד את רומו באופן פרטי?” ונחמה ענתה “אשמח מאוד”. הוסיף המנהל: “בעוד שבוע תתחילי ללמד תנ”ך בבית הספר ולאחר הלימודים תלמדי את רומו”. המנהל העביר לנחמה את חומרי הלימוד ונחמה הלכה לביתה להתכונן לשנת הלימודים בהתרגשות וציפייה, החלום שלה מתחיל לקרום עור וגידים…
שבוע חלף ונחמה הגיעה לכיתתה, דיברה עם הילדים והתחילה להכירם וללמדם, הילדים והמורים אהבו אותה מאוד. כפי שסוכם בסיום יום הלימודים נחמה הלכה לכיתתו של רומו, רומו המתין לה בכיתה, אבל הוא לא אהב ללמוד אחרי שעות הלימודים כשכל החברים שלו הלכו הביתה. הוא רצה לצרוח, אבל ידע שזה מנוגד לחוקים. נחמה אמרה לרומו שהיא ממש מבינה אותו ורצתה להתחיל ללמד. היא שאלה את רומו איזה נושא מעניין אותו, כשהגיעה לביתה היא חשבה לעצמה מה היא יכולה לעשות כדי לעזור לרומו להצליח ולאהוב את החברים והלימודים, פתאום עלה במוחה רעיון! היא תעשה לכיתתה משחק. למחרת בבוקר, כאשר הגיעה לכיתתה, אמרה לתלמידיה בשמחה: “אני אלמד אתכם משחק, שבו על כיסאות במעגל”. נחמה שאלה: “האם מישהו רוצה לעמוד באמצע המעגל”? נחמה אמרה לשאר הילדים להשאיר את הכיסא הריק במעגל, הילד שיעמוד באמצע יצטרך לשבת עליו. היא בחרה ילד אחד ואמרה לו: “אתה צריך לנסות לשבת על הכיסא, וכל שאר החברים צריכים לנסות לחסום אותך מלשבת על הכיסא”. כאשר סיימו את המשחק שאלה נחמה את הילד שהיה בתוך המעגל איך הוא הרגיש כאשר לא נתנו לו לשבת על הכיסא. הילד ענה שהוא הרגיש בודד ושאין לו חברים…
“יפה מאוד” אמרה נחמה, “תדעו לכם שיש המון ילדים בבית הספר שמרגישים בודדים, האם אתם מכירים את המשפט ‘כל ישראל ערבים זה לזה’? זה אומר שכל ילד צריך לעזור לילד אחר גם אם הוא אינו החבר הטוב שלך. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד”.
הדברים החשובים האלו נכנסו עמוק ללב התלמידים ובמהלך הימים לרומו היו הרבה חברים והוא לא היה בודד עוד. גם השיעורים עם נחמה התקדמו יפה ורומו נעשה תלמיד מצטיין בזכות מורה פרטית שהצליחה ללמד אותו דברים חשובים לחיים.
