מאת: דינה דילר
כיתה: ג’
מחנכת: נטלי ויצמן
רכזת שפה: נעמה בר-נר
שם בי”ס: ממ”ד דרור, ירושלים
כתובת מייל: [email protected]
ישוב: ירושלים
פחד מלספר
פעם היה ילד ושמו איתי. מגיל צעיר אהב והתעניין איתי בכוכבים, ובעיקר בירח של כדור הארץ שבו אנו חיים, באסטרונאוטים ובכלל בחלל. החלום הכי גדול שלו היה לטוס לירח, אבל הוא לא האמין שיטוס. אולם כעבור 23 שנים נחשב איתי כמומחה בתחום החלל. יום אחד הציעו לאיתי לעבור מבחן ואם הוא יעבור עם ציון גבוה יוכל לטוס לירח. איתי לא חשב פעמיים, הוא מיד הסכים וכעבור שלושה חודשים הגיע אליו הביתה מכתב ובו היה כתוב שהבחינה שבה הציעו לאיתי להשתתף תתקיים בעוד שלושה שבועות, בבית הספר לאסטרונומיה. כעבור שלושה חודשים הגיע איתי לבית הספר לאסטרונומיה, כשנכנס התרגש מאוד וחשב שהוא לא יצליח. יש פה אנשים שנראים ממש חכמים – היה אחד עם משקפיים וחלוק שהפכו אותו כאילו לחכם ואחד שכל הזמן פתר תרגילים מסובכים וענה על שאלות קשות. בבית הספר לאסטרונומיה היו המון כיתות וכמעט בכל כיתה 4 טורים של שולחנות גדולים בצורת טרפז או מלבן וליד כל שולחן מלבני היו 2 כיסאות וליד כל שולחן בצורת טרפז היו 4 כיסאות. היתה גם כיתה ריקה וכיתה עם כול מיני כפתורים, ושם בכיתה הזאת – בכיתה עם כל הכפתורים , עבר בחינה קשה מאוד. בבחינה היו הרבה מצבים שבהם אתה מרגיש כאילו אתה בחלל למרות שאתה על הקרקע. כשסיים, יצא איתי מבית הספר לאסטרונומיה וקיוה שיצליח בבחינה ויוכל לטוס לירח. כעבור חודש הגיע אל איתי מכתב ובו כתוב: “ברכותי איתי, עברת את הבחינה ובעוד שישה חודשים תוכל לטוס לירח.” איתי נורא התרגש ושמח מהבשורה הטובה, אך פתאום נזכר שהוא צריך לספר לאימו שהוא יטוס לירח ופחד מתגובתה. זאת כיוון שאימו פחדה גם כשנודע לה שיש לו רישיון נהיגה והוא לא רצה לדעת מה יקרה אם יספר לה שהוא עומד לטוס לירח. לכן, התקשר איתי לאימו ואמר לה אמא אני בא לאכול אצלך. אמא של איתי הכינה לו את האוכל האהוב עליו – קציצות ופסטה בולונז. איתי בא לבית של אימו והרגיש שונה. כשגדל בבית הרגיש חמים ונעים כמו שמרגישים כשאתה בבית עם המשפחה שלך, אבל הפעם זה היה שונה, כי זה לא הבית האמיתי של איתי. עכשיו יש לו בית אחר ושם איתי מרגיש בנוח. הוא אכל מנה של פסטה בולונז וקציצות ואז אמר לעצמו אני אגיד לה עכשיו , באתי לספר לה. אבל מה שיצא לאיתי מהפה היה “אמא אפשר עוד פסטה בולונז?” אמא של איתי הביאה לו מנה נוספת של פסטה בולונז, איתי גמר גם אותה ואמר לעצמו אגיד לה עכשיו. איתי בה להגיד לה אבל מה שיצא לו מהפה היה “אמא אפשר עוד קציצות?” אמא של איתי הביאה לו עוד מנה של קציצות. איתי אכל אותה ואמר לעצמו אגיד לה עכשיו. איתי פתח את הפה אבל מה שיצא לו מהפה היה “אני צריך ללכת הביתה יש לי כאב בטן.” כן אמרה אמא של איתי אתה בהחלט אכלת הרבה מאד, בא ואני אלווה אותך לאוטו. איתי ואמא שלו יצאו מהבית והלכו לכיוון האוטו של איתי. איתי נכנס לאוטו, נופף ביד לאמו והיא נופפה לו בחזרה. איתי נסע וראה שאימו עדיין מנופפת לו, ואז כשהתרחק עוד קצת הוציא איתי את ראשו מהחלון וצעק: אמא אני עומד לטוס לירח בעוד שישה חודשים! ואז התרחק משם כמה שיותר מהר.
מה קרה בגן החיות בערב
דינה דילר
הבלש שאול ישב בסלון וקרא את העיתון לפני ארוחת הערב, ופתאום צלצל הטלפון. הבלש שאול קם וענה לטלפון, על הקו היה מנהל גן החיות שאמר: “גנבו את כל הכסף של גן החיות, בוא מהר!” הבלש הקשיב ומיד זינק מהמיטה התלבש ורץ לגן החיות. כשהגיע, הבלש עצר את האנשים וחשד בשלושה מהם. אמיל – שומר גן החיות, רונית – המטפלת של הטווסים, וירון אחד המבקרים. הבלש הסתובב איתם ברחבי הגן, כשעברו ליד הטווסים הם התחילו לצרוח. הבלש שאל את רונית: “הם תמיד צורחים ככה?”, “לא” אמרה רונית, “רק כשאני עוברת כאן כי הם חושבים שאני אתן להם אוכל”. הם המשיכו את הסיבוב, והבלש שאול שאל כל אחד מהם מה עשה ברגע שהכסף נגנב. אמיל סיפר: “אני עשיתי סיבוב בגן לראות שאין אף אחד לפני שאני סוגר את הגן, לא ראיתי אף אחד חוץ מדמות שרצה החוצה. אני חושב שזה היה ירון.” “מה יש לך להגיד על זה?” שאל הבלש את ירון. “יכול להיות שאמיל באמת ראה אותי, אני באמת רצתי לכיוון היציאה, כי ראיתי שכבר מחשיך ועוד מעט סוגרים את הגן” “וגם” הוסיף ואמר, “אני ראיתי מישהו זורק משהו לתוך הכלוב של הטווסים והם צרחו”. “ובכן,” אמר הבלש “מה לך יש להגיד רונית?” “אני הלכתי לכיוון היציאה כשכל זה קרה”. “ובכן,” אמר הבלש, “אני יודע מי הפושע”. “הפושע, או יותר נכון הפושעת, היא רונית. אמיל ירון – תודה! אתם משוחררים. רונית – את באה איתי לכלוב של הטווסים להגיד לי באיזה חלק בכלוב החבאת את הכסף, ואח”כ לכלא.” מנהל גן החיות הודה לבלש, ושאול הבלש חזר לביתו.
