הפחד בטיילת
שלום שמי אריאל אני בן 10 בכיתה ד לומד בית ספר זבולון המר בראשון לציון
ואני רוצה לספר לכם על חוויה פחות נעימה שחוויתי.
אני ומשפחתי כל שנה בקיץ נוסעים לחופשה באילת .
אך לפני כשש שנים בזמן ששהינו בחופשה החלטנו ללכת לטיילת .
ובטיילת כל מיני משחקים שאפשר לעלות עליהם בתשלום.
אני רציתי לעלות לרכבת הרים אז חיכית בתור עלות לרכבת עם אמא שלי.
פתאום ראיתי מישהו זורק כדורים באוויר עושה פעלולים התקרבתי אליו
כדי לראות את הדברים המצחיקים שהוא עושה .
ופתאום נזכרתי שלא ביקשתי רשות מאמא שלי ללכת הסתובבתי אחורה
ולא מצאתי לא את אבא ולא את אמא.
וגם לא ראיתי את אחים שלי ודודים שלי.
התחלתי לחפש אותם הלכתי לכיוון שאני זוכר והכל היה כל כך גדול והיו
מלא אנשים ולא מצאתי את ההורים שלי.
התאפקתי לא לבכות ובאמת לא בכיתי.
והמשכתי לחפש הלכתי מי מקום למקום הסתכלתי על כל מיני אנשים ולא
מצאתי את ההורים שלי .
הרגשתי מאוד עצוב ולבד והבנתי שאיבדתי את ההורים שלי.
לא ידעתי מה לעשות ואז פשוט התפרצתי בבכי איש ואישה שהיו שמה
ראו אותי שאלו אותי למה אתה בוכה ואמרתי להם שאיבדתי את אבא ואמא
שלי ואז הם אמרו לי שהם יעזרו לי למצוא אותם הם התקשרו למשטרה.
והמשטרה שמחה שהם התקשרו השוטר שדיבר איתם אמר להם
שההורים שלי דואגים ומחפשים אותי בכל מקום ושיגידו להם בדיוק איפה הם נמצאים וההורים שלי יגיעו .
אני כבר לא בכיתי הרגשתי שאנשים האלה הם אנשים טובים והם יודעים
מה שהם עושים הם בטח ימצאו את ההורים שלי.
ואז פתאום ראיתי את אמא שלי רצה אליי היא חיבקה אותי חזק.
וראיתי שגם שאמא שלי יש דמעות בעיניים שמחתי כל כך
שראיתי אותה והבטחתי שיותר לא אלך לשום מקום בלי רשות.
אמא שלי אמרה תודה לאנשים ששמרו עליי ושהתקשרו למשטרה.
ואז חזרנו וראיתי את אבא שלי שמח לראות אותי וגם את אחי הגדול וגם
הדודים שלי היו שמה וכולם הסתכלו עליי ואמרו הנה אריאל שלום אריאל.
כולנו דאגנו לך אני כל כך שמחתי להיות עם המשפחה שלי.
זה הסיפור שלי שאני לא אשכח אותו בחיים היה בו פחד אבל גם למדתי
לא ללכת בלי רשות בלי שההורים יודעים איפה אני.
