פחד אין סופי
ב”ה
שלום לכל הקוראים. קוראים לי אפרים ניזין. ואם אתם אוהבים סיפורים מרתקים אז זה מה שחיפשתם .
ביום ראשון הלכתי לבית הספר כרגיל אבל לא ראיתי אף ילד או ילדה בכיתה .
שאלתי את כל המורות, אבל כולם ענו לי “אנחנו לא יודעות.”
בדרך הביתה הלכתי בדרך קיצור ופתאום ראיתי אולם גדול. הדלת הייתה פתוחה.
נכנסתי לאולם וראיתי הרבה אנשים.
הסתכלתי טוב טוב וזיהיתי את האנשים. הם היו מבית הספר שלי, אבל פתאום קפצו עלי כמה אנשים עם מסכות לא הבנתי מה קורה, התחמקתי וברחתי למשטרה.
כאשר הגעתי עם עם המשטרה יחד לאולם לא היה שם אף אחד.
הלכתי הביתה.
כשהגעתי הביתה ראיתי את כל הבית עולה באש ושם ראיתי לפתע את אנשים במסכה שחורה, הם היו ממש דומים לאנשים שקפצו עלי. הם היו גנבים. הסתכלתי על אחד הגנבים ופתאום הוא הסתכל עלי. אחרי כמה שניות של שקט הגנב רץ אלי וישר ברחתי.
אחרי כמה ימים הלכתי לבית הספר כרגיל, אבל לא ידעתי מה מחכה לי שם.
נכנסתי וראיתי עמוד חשמל וילד שקשור אליו.
והיה פתק שכתוב שם:
“מי שיגע בו ייקרה לו אותו הדבר.”
נבהלתי ממש, אבל גם היה לי סקרנות גדולה בלב.
לא הצלחתי להחזיק את עצמי ופגעתי בילד.
פתאום קפצו עלי הגנבים שהיו בביתי.
הפעם לא הצלחתי להתחמק מהם.
והם קשרו אותי לעמוד החשמל וכתבו גם בפתק את מה שכתבו לאיש הראשון…
האיש הראשון שקשרו אותו לעמוד החשמל היה יושן.
אבל היה רעשים ממש חזקים והוא התעורר.
הוא שאל אותי “למה אתה גם קשור?”
עניתי לו “כי פגעתי בך.”
באמצע שאמרתי את זה באו הגנבים ולקחו אותנו למנהרה חשוכה.
בשלת ליד המנהרה היה כתוב “זהירות! בור עמוק.”
הגנבים אמרו “תקפצו לשם”
אבל באמצע המשפט לפתע הגיעו חבורת ילדים שהצילה אותנו מהקפיצה לבור.
אך תוך כדי הגיעה עוד חבורה שהייתה עם הגנבים.
ממש פחדתי.
חשבתי שעכשיו כולנו נאלץ לקפוץ לבור.
הגנבים וחבורת הילדים זרקו את כולנו לבור.
בבור היה חשוך ומפחיד.
אבל אפילו שהיה חשוך ראיתי קופסה גדולה שזזה.
ברגע שראיתי אותה צרחתי “יש בתוך הקופסה משהו.”!
פתחנו את הקופסה וראינו שוטרים.
ממש שמחנו כי סוף סוף מישהו יציל אותנו.
לשוטרים היו חבלים.
כאשר עלינו למעלה לא היה שם אף אחד.
זה לא הפחיד אותי, אולי קצת.
כשהגענו לתחנת המשטרה ראינו בכלא את כל הגנבים.
ואז הבנתי למה לא היה אף אחד בבית הספר.
זה סוף הסיפור, אני ממש שמח שנהניתם.
