פוקח עיוורים

״פוקח עיוורים״

                        הסיפור התרחש בתל אביב בקיץ 2021 בבית המשפחה של שמואל ואמא שלו.

כששמואל היה קטן אבא שלו נפטר.

שמואל גדל וגילה שאמא שלו הייתה עיוורת. כילד, שמואל לא העריך אותה מידי וכשהיה בכיתה ד2, אמא שלו כל הזמן בכתה כי הוא אמר לה ״למה את עיוורת? זה מעצבן, אני כל הזמן צריך לדאוג לך״. לדוגמא יום אחד הכיתה יצאה לטיול והילדים היו זקוקים לחתימת הורים, אז שמואל אמר לאמא: ״אני הולך לטיול תחתמי לי, הא שכחתי, את לא יכולה לכתוב״.. ועוד הרבה דוגמאות לעימותים ביניהם על רקע העובדה שאמא לא רואה וקשה לילד לגדול בצורה כזא.

 אחרי 30 שנה, שמואל היה בן 39 שנים ואמא שלו  היתה בת 50. שמואל לחם במלחמה בצה”ל ונפצע . אמא שלו באה לבית חולים והתפללה והוא התחיל לפתוח את העיניים אחרי הרבה זמן. אחרי הרבה שנים, אמא של שמואל הייתה בת 85 שנה והיא כבר הלכה לבית אבות.

לשמואל לא היה כל כך אכפת, אמא שלו הולכת למות ושמואל יודע את זה.

כשאמא שלו היתה כבר בת 90 והיא נפטרה, שמואל הלך לנחם את דודתו, אחותה של אמא שלו.

יום אחד, אומרים לשמואל מבית אבות שאמא שלו הכינה לו מכתב והוא עדיין לא לקח את זה.

 אחר-כך הוא הגיע וקרא והתחיל לבכות.

מה שהיה כתוב שם זה שכל הזמן הזה היא לא הייתה עיוורת… זה הוא שהיה עיוור! אז היא תרמה לו את העיניים שלה העיקר כדי שהוא יראה ואפילו על חשבונה.

אמא מדהימה שהקריבה את חייה למען בנה. הוא הצטער כל כך והתחרט וסיפר לכולם על הסיפור הזה.

לימים, פעם אחת שמואל חלם

חלום ובחלום הוא שומע את הקול של אמא שלו: ״ שמואל אני לא כועסת וזה בסדר רק אני עדיין גאה בך ואוהבת אותך״.