רות חזרה לביתה, פתחה את השער ועלתה במדרגות. כשנכנסה הלכה על השטיח האדום וחיפשה בין החדרים את ההורים. בחדר האחרון ישבה אמא של רות שמחה לראות את הילדה שחזרה הביתה.
אמא: רות איפה היית?
רות: אמא, יצאתי לטיול והגעתי למקום חדש.
אמא: באמת?
רות: כן, זה הרגיש כמו ממלכה קסומה.
אמא: ומה ראית?
רות: פגשתי באישה נחמדה, קוראים לה נחמה והיא יודעת דברים מאוד מיוחדים. הלכנו ביחד לאוהל שהיה במקום הזה, ולא תאמיני מה ראיתי מהחלון – עשיו נכנס לאהל רעב ועייף. נחמה ורות עמדו ליד החלון כשבתוך האוהל פוגש עשיו את יעקב ואת לא תאמיני מה הם שמעו-
עשיו: אני רעב, מה יש לאכול?
יעקב: אני בדיוק מכין משהו טעים.
עשיו: מה זה המשהו הטעים הזה?
יעקב: תבשיל אדום אדום.
עשיו: תביא לי את כל הכלי, אני רעב.
יעקב: ומה תיתן לי בתמורה?
עשיו: את הטלפון שלי, אני יודע שאתה רוצה אותו.
יעקב: בשביל מה טלפון אם יש לי תורה?
עשיו: אני יודע שאתה מקנא, אז אני אתן לך את האוהל שלי.
יעקב: אני בכלל לא מקנא, לא תודה.
עשיו: את כל החץ וקשת אתן לך
יעקב: אני לא כל כך צריך חץ וקשת, אני לא כמוך.
עשיו: אז אולי תרצה את כל הספרי תורה שבכל זאת יש לי?
יעקב: יש לי מלא, ואמא קנתה לי גם את האחרון.
עשיו: אז מה אתה רוצה בתמורה?
יעקב: תן לי לחשוב, אני רוצה את הבכורה.
עשיו: את הבכורה? מה פתאום.
יעקב: אז לא תקבל את התבשיל.
עשיו: אני מוכן לתת לך הכל, אבל אני הבכור. אתה מבין?
יעקב: חבל, בדיוק נגמרו כל הדברים לבשל איתם.
עשיו חשב וחשב, רעב מאוד: טוב בסדר, קח את הבכורה, אבל קודם את האדום האדום!
שניהם לחצו ידיים, והעבירו ככה את הבכורה ביניהם.
עשיו אכל בהנאה רבה צחק לעצמו, כאילו שאפשר להעביר את הבכורה, לא אכפת לי.
נחמה מאוד צחקה וסיפרה לרות את המשך הסיפור. עשיו באמת מכר את הבכורה שלו ואז גם רות צחקה בקולי קולות.
ואז אמרה נחמה: איזה מזל שיש את התורה, אם התורה לא הייתה לא היו לנו סיפורים כל כך יפים על התורה.
