הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי, והוא קרה לסבא שלי כשהוא היה בן אחת עשרה.
ההורים שלו לקחו אותו ואת האחים שלו לטיול והורידו אותו בתחנה כשהוא היה לבד. זה היה בשמורת טבע בשם “ילוסטון” בארצות הברית, ומסתובבות שם חיות שאי אפשר למצוא במקומות שאנשים גרים. לידו היה שולחן פיקניק, עם שני ספסלים, אחד בכל צד. סבא שלי ישב בשולחן וחיכה למדריך של הטיול.
ואז קרה משהו שסבא שלי לא האמין… מתוך היער יצא לפתע דוב גריזלי הולך על שתיים, והתקרב לשולחן שסבא שלי ישב. סבא שלי ממש ממש פחד, הוא ידע שיש סיכוי גדול שהדוב יהרוג אותו.
הוא ממש רצה לברוח, אבל הוא ידע שדובים יותר מהירים ממנו, ואם הוא ירוץ כדי לברוח, אולי הדוב ירדוף אחריו ויטרוף אותו. אז סבא שלי פשוט ישב ולא זז. הדוב התקרב והתקרב, ולתדהמתו של סבא שלי, הדוב התיישב בספסל בצד השני של השולחן והביט בסבא שלי. אם סבא שלי היה מביא משחק (לדוגמה שחמט או דמקה או מונופול) אז הוא היה יכול לשחק עם הדוב…
שאלתי את סבא שלי כמה זמן הם ישבו ככה. הוא אמר שזה היה רק לכמה שניות, אבל זה הרגיש כמו נצח.
אחרי קצת זמן המדריך של הטיול הגיע והוא היה צריך לשפשף את עיניו לבדוק אם הוא רואה נכון את מה שהוא רואה – ילד בן אחת עשרה (שזה בעצם הגיל של אחותי…) ודוב גריזלי יושבים אחד מול השני. המדריך אמר לסבא שלי שלאט לאט יקום מהמקום שבו ישב ולאט לאט ילך לכיוון של המדריך. סבא שלי, למרות שהוא כל כך כל כך פחד, הוא קם מהמקום שבו ישב והלך לאט לכיוון המדריך. כמה שניות אחרי זה, כנראה הדוב השתעמם, והלך חזרה לתוך היער הירוק.
אחרי כמה דקות עוד ילדים הגיעו והם יצאו ביחד לטיול. בסוף הטיול, ההורים של סבא שלי הגיעו לאסוף אותו. הוא סיפר להם את מה שקרה, שדוב גריזלי התיישב מולו במרחק חצי מטר. ההורים של סבא שלי צחקו ואמרו לו שיש לו דמיון מאוד מפותח, כי דברים כאלה יכולים לקרות רק בדמיון, ואז המדריך הגיע, והמדריך אמר שזה באמת קרה, ואז ההורים של סבא שלי באמת האמינו לו.
שאלתי את סבא שלי אם יש מסר שהוא רוצה שאני אלמד מהסיפור, והוא אמר שהוא רוצה שאני אקח שני מסרים. הראשון, שתמיד יהיה לנו ביטחון בקב”ה. והשני, כשקורה משהו לא רגיל, ואולי קצת מפחיד, לא להיות בלחץ, אלא לחשוב איך להתמודד עם מה שקורה.
אני מודה לה’ שהציל את סבא שלי, כי אם לא היה מציל אותו – אני לא הייתי נולד… אז תודה רבה ה’!
