היו הייתה משפחה בדרום אלג’יריה, היא נסעה במדבר סהרה בג’יפ ישן ומקרטע, בחיפוש אחר פארק הדינוזאורים הגדול ששמעו עליו.
לאחר נסיעה ארוכה במדבר שומם להפתעתם גילו שני פסלי דינוזאורים הפונים פנים אל פנים. בהמשך הדרך הם נתקלו בשער גדול שכתוב עליו “פארק היורה” ורואים עליו ציורים של שלדי דינוזאורים.
אבי המשפחה ששמו היה ג’מפו התחיל לנסות לפתוח את השער המסיבי ללא הצלחה.
בני המשפחה החלו לצעוק יחדיו כדי לקבל עזרה בתקווה שמישהו יפתח להם את השער, אך ללא הצלחה.
האח הגדול ששמו סורו החל לבעוט בכעס בשער ופתאום עיני שלדי הדינוזאורים החלו לזהור ברעש חורק אוזניים ומבהיל והשער העוצמתי נפתח.
בני המשפחה נסוגו כולם לאחור בבהלה חוץ מהכלב חדפו שהתחיל לנבוח האו, האוווו פתאום המשפחה הבחינה שמתוך העשן יוצא בן אדם מוזר עם כובע מקומט, בגדים בלוים שאומר להם “שלום אנשים מבוהלים”. אבי המשפחה שנפל בבהלה לאחור התרומם והושיט יד לאשתו שנפלה יחד איתו ואמר לאדם הלבוש בגדים בלויים וכובע מקומט “אנחנו לא מבוהלים בכלל ! מדוע לא ענית לנו כשזעקנו לעזרתך בפתיחת השער?” האיש עם הבגדים הבלויים ענה להם “עניתי לאחר שבעטת בשער” בני המשפחה המשיכו לשאול: “מדוע עיני השלדים זהרו פתאום?” השיב להם האיש עם הבגדים הבלואים והכובע המקומט…
“פעם היה כאן מקדש שגם אפשר לדינוזאורים לחיות כאן לאחר נפילת המטאור הגדול, המקדש איננו אבל נשאר ממנו מעט מקדושתו שמאפשר לדינוזאורים עדיין לחיות. האם תרצו לבקר אצלנו? הרבה שנים לא היו כאן מבקרים פחדנים ומבוהלים כמותכם. ענה אבי המשפחה “איננו מבוהלים יותר, נשמח להיכנס לתוך שער הפארק ולהכיר את הדינוזאורים שלא נכחדו וללמוד עליהם. ענה האיש עם הבגדים הבלויים והכובע המקומט “נעים מאוד, שמי הוא הרן ואני מעדיף שתקראו לי בשמי הרן ולא תחשבו שאני האיש עם הבגדים הבלואים והכובע המקומט, כן אל תופתעו אני מסוגל לקרוא גם מחשבות”, בני המשפחה לחצו ידיים להרן ואמרו לו נעים מאוד נשמח לסיור. “דבר ראשון בואו ניכנס למעבדה שבה מנסים ליצור חומר שמאפשר להחזיר דינוזאורים לחיים” “בשמחה” ענו בני המשפחה.
הרן החל ללכת עד שהגיעו לפתח מבנה המעבדה, לפני כניסתם הוא עצר ואמר “אזהרה: אסור לכם לגעת בדבר” אך לפני שהספיק לסיים את מילותיו הכלב חדפו אכל חטיף שהפך אותו לדינוזאור קטנטן. “אמרתי לכם לא לגעת בכלום ! זה חטיף שהופך כלבים לדינוזאורים קטנים”. אבי המשפחה ג’מפו החל לצעוק “חדפו, חדפו כלבנו היקר הפכת לדינוזאור מוזר”. חדפו האומלל החל להשמיע קול דינוזאורי מבוהל. “עזור לכלב שלנו לחזור להיות כלב ולא דינוזאור” אמרו בני המשפחה. הרן אמר: “אנחנו מנסים לפתח תרופת נגד אבל לבנתיים פשוט אל תיגעו בכלום !”
האבא ג’מפו הרים את הדינוזאור חדפו הכלב שנתן לו ביס דינוזאורי באצבע באהבה וחמלה ואמר להרן, “אתה חייב לעזור לנו להחזיר אותו להיות כלבנו היקר”. אני מוכן לנסות אבל תבינו יתכן והוא יהפך להיות דינוזאור עוד יותר מוזר ועוצמתי, אנחנו בשלבי ניסיון עם התרופה”. הם המשיכו בסיור ונתקלו בדינוזאור טירקס. הרן הסביר “טירקס הוא הדינוזאור הכי אכזרי בטבע, הכלוב מונע ממנו לתקוף”, בהמשך הסיור הם הגיעו לבריכה שמתוכה יצא דינוזאור שטרף כריש המשפחה קיבלה הסבר “חלק מהאנשים חושבים שזה דינוזאור אבל זאת חיה ימית קדומה שחיה לפני 200 מיליון שנה והיא טורפת בשר”… ילדים את המשך הסיפור תוכלו לקרוא בספרי הבא…
