היה היה ילד שאוהב תפוחים.
כל בוקר לפני בית הספר היה הולך מאחורי הבית
וקוטף תפוחים לבית הספר וגם לבית.
לילד היתה סלסלה חדשה בבית, שם הונחו התפוחים שנשארו מבית הספר.
יום אחד חיכה הילד לאמא שלו שתבוא לאסוף אותו מבית הספר. לאמא לקח הרבה זמן להגיע ובנתיים הילד טייל ליד בית הספר. מרוב שעמום מצא לפתע עץ תפוחים ליד בית הספר והתרגש
ובמקום ללכת כל יום מאחורי הבית יכול ללכת מסביב לבית הספר ולקטוף תפוחים.
כעבור שבועיים היתה סערה והיה מאוד קר בחוץ והילד לא הלך לבית הספר .
למחרת שהוא הלך לבית הספר הוא ראה שהרצפה רטובה ויש בוץ ולא יכול ללכת מאחורי בית הספר לקטוף תפוחים, והוא היה עצוב מאוד.
בצהריים יצאה השמש והרצפה התייבשה, הילד מיהר לגשת לעץ לקטוף תפוחים , אך לתדהמתו לא היו על העץ תפוחים יותר…
ומאז כל בוקר חזר לקטוף תפוחים בעץ שמאחורי הבית, כי גילה שהעץ היה קסום ושם לא נגמרו לעולם התפוחים…
סוף
