עננים שחורים

שָׁלוֹם, נָעִים לְהַכִּיר קוֹרְאִים לִי מַלְכֵי, אֲנִי בַּת 8 וְרָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַשְׂרֶפָה שֶׁפַּרְצׇה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁבַּקוֹמׇה הָרִאשׁוֹנָה בַּבִּנְיַן שֶׁלָּנוּ

בסתם בֹּקֶר חָרְפִּי שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי בְּשָׁעָה שֵׁשׁ, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה שַׁכְבָה בַּחֶדֶר שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלִּי וְאָמְרָה לְאִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי שֶׁהִיא רוֹאָה עֲנָנִים שְׁחֹרִים בַּחַלּוֹן. בַּתְּחִלָּה אַבָּא שֶׁלִּי חָשַׁב שְׁהַעֲשַׁן הֶחָזָק הִגִּיעַ מְהַחֲנַיׇה וְחָשַׁב שְׁרֶכֶב עוֹלֶה בַּאֵשׁ, אֲבָל הִתְּבַּרֵר שְׁהַאֵש מהַדִירׇה בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה שְׁעֲלְתׇּה בׇּלֶהַבוֹת. מִיָּד הוּא קָם מֵהַמִּטָּה וְרָץ לְהָעִיר אֶתּ הָאַחִים שֶׁלִּי, אִמָּא שֶׁלִּי הֶעִירׇה אוֹתִי וְאֶת אֲחָיוֹת שֶׁלִּי וְרַצְנוּ לְמַטָּה לְרַחֲבֲת הַשְׁכוּנׇה בְּבִגְדֵי פִּיגַ’מׇה יֶחֶפִים, לְלֹא נַעֲלָיִם וְרוֹעֳדִים מִקוֹר.

תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה מֵהַבַּיִת אַבָּא הֶזְעִיק אֶתּ מְכַבֵּי הָאֵשׁ וְדַפַק עַל דְּלָתוֹת הַשְּׁכֵנִים בִּכְדֵי לְהָעִיר אוֹתָם כְּדֵי שְׁיֵיצְאוּ בִּזְרִיזוּת מְהַבָּתִּים. מְכַבֵּי הָאֵשׁ הִגִּיעוּ בִּמְהִירוּת רַבָּה בְּסִירֶנוֹתּ עִם כֵּלִים מְיוּחָדִים יַחַד עִם עוֹד צִוְותֵּי חִילוּץ וּמִשְׁטׇרׇה. נִכְנְסוּ לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת עִם זַרְנוּקֵי מַיִם וְעֲטוּפִים בְּבִגְדֵי הֲגַנָּה.

בֵּינְתַיִם אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ בְּרַחֲבֲת הַשְׁכוּנׇה וּמִסְבִיבֵנוּ הִתְּקַהֲלוּ כֹּל הַשְּׁכֵנִים הָאֲחֵרִים מְהַבִּנְייַנִים וְהֲכְּנִיסוֹת הָאֲחֵרוֹת , הֵבִיאוּ לָנוּ שְׂמִיכוֹת סְוֶודֶרִים וְמַיִם לִשְׁתִּיׇיה.

כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁעָה עָבְדוּ הַכַּבַּאִים לְכַבּוֹת אֶת הַשְׂרֵיפׇה, הֵם עָבְרוּ בֵּין הַדִּירוֹת וּבׇּדְקוּ שֶׁאֵין אַף אָדָם בַּדִירוֹת, הֵם הֵבִיאוּ מְאֲוְורֶרִים גְּדוֹלִים כְּדֵי לֶסַלֶק אֶת הַעֲשׇׁן מֶהַדִירוֹת.

בירידה לְמַטָּה , הַשְּׁכֵנִים גִּילוֹ כִּי אֶחָד הָאַחִים שֶׁלִּי לֹא נִמְצָא אִתָּנוּ ונבהלו מְאֹד וַאֲנַחְנוּ הֵסְבַּרְנוּ לָהֶם שְׁבִּדְיוּק אָרִיק שֶׁלָּנוּ יָצָא לְטִיּוּל לְיוֹמַיִים עִם בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁעָה בִּלִּינוּ בַּחוּץ בְּאֲוִוירָה מְבֻלְבֶּלֶת.

אַחֲרֵי שכיבו אַתְּ השריפה, גִּילוֹ אַתְּ הַסִּבָּה וְרָאוּ אַתְּ הנזק הַגָּדוֹל, השריפה הִתְחִילָה בִּגְלַל חַשְׁמַל שֶׁהָיָה מחובר לֹא נָכוֹן וְכָךְ נדלקה הָאֵשׁ בדירת בַּיִת הַכְּנֶסֶת. 

הַנֵּס הַגָּדוֹל הָיָה שהצליחו לכבות אַתְּ השריפה לִפְנֵי שֶׁהִיא פגעה בָּאָרוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּסִפְרֵי הַתּוֹרָה וְרַק מְעַט סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ קְצָת נשרפו .

כשנגמרה השריפה עָלֵינוּ הַבַּיְתָה וגילינו שהבית ניצל בָּרוּךְ ה’ וְרַק התמלא בריחות שֶׁל עָשָׁן והתארגנו לָצֵאת לַבַּיִת הַסֵּפֶר.

בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר השריפה עָבְדוּ קָשֶׁה בַּבַּיִת הַכְּנֶסֶת לַחֲזֹר לְשִׁגְרָה, הַרְבֵּה מִתְפַּלְּלִים תרמו כֶּסֶף וְאַנְשֵׁי חֶסֶד הִגִּיעוּ מִיָּד לַעֲזֹר לִצְבֹּעַ לְתַקֵּן לארגן וּלְסַדֵּר אַתְּ כֹּל הנזקים שֶׁקָּרוּ.

הִגַּעְנוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לַבַּיִת הַסֵּפֶר סִפַּרְנוּ בַּכִּתָּה אַתְּ הַחֲוָיוֹת שֶׁל הַבֹּקֶר וְלָמַדְנוּ מִזֶּה כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר עַל עצמינו מסכנות שׁוֹנוֹת, בֵּינְתַיִם בעיתונים ובחדשות דִּבְּרוּ עַם הגבאים והשכנים עַל השריפה.

אַחֲרֵי השריפה רחבת השכונה הָיְתָה מְלֵאָה בערמות סְפָרִים וארונות סְפָרִים שנשרפו.

השכונה הָיְתָה עַם רֵיחוֹת שֶׁל עָשָׁן כָּבֵד וּבְכָל יוֹם השפריצו כַּמּוּיוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים וריחות בִּכְדֵי לְהַעֲבִיר אַתְּ הריחות הַקָּשִׁים

גַּבַּאי בַּיִת הַכְּנֶסֶת פָּתְחוּ בַּמִּבְצָע התרמה גָּדוֹל שֶׁל כֹּל תּוֹשָׁבֵי השכונה בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם אַתְּ הנזק, תָּלוּ שְׁלָטִים בַּשְּׁכוּנָה עַם תְּמוּנוֹת שֶׁל בַּיִת הַכְּנֶסֶת עַם שָׁחֹר עַל הקירות ובאמת כַּמָּה יָמִים אַחֵר כָּךְ, כֹּל בַּיִת הַכְּנֶסֶת חָזַר לְאַט לְאַט לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה.

בַּיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי השריפה חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה לְעַצְמִי עַל מָה שֶׁקָּרָה ולמדתי עַד כַּמָּה חָשׁוּב להשגיח ולהזהר מהסכנות שֶׁנִּמְצָאוֹת בַּבַּיִת, יָכוֹל לִהְיוֹת אֲפִלּוּ מִטְעָן שֶׁל טֵלֵפוֹן מחובר לשקע הַרְבֵּה זְמַן שיגרום לשריפה גְּדוֹלָה וְגַם חוּטִי חַשְׁמַל שמחוברים לֹא נָכוֹן גּוֹרְמִים לשריפה כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בַּבַּיִת הַכְּנֶסֶת.

כְּמוֹ שלקחתי הַחְלָטָה שֶׁלִּי להיזהר מסכנות שֶׁל שְׂרֵפָה , אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּכֶם תזהרו ותשגיחו כִּי זֶה הָיָה מְאֹד מבהיל מְסֻכָּן וּמַמָּשׁ לֹא נָעִים לִהְיוֹת בְּמַצָּב הַמַּפְחִיד הַזֶּה.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »