ביום אחד באמצע הקיץ החם כיתה ה’ הלכה לטיול במדבר יהודה. כל הבנים מהכיתה יצאו ביחד עם המדריך שלהם. הם עלו על האוטובוס בהתרגשות גדולה. המורה אמר לכל התלמידים להביא כסף בשביל לקנות ארטיקים. יהונתן ובנימין הם חברים והם ישבו יחד באוטובוס.
כשבנימין היה לידו, יהונתן הבין שהוא איבד את כספו, ומיד הוא האשים את בנימין שהוא לקח לו את הארנק. בנימין הוא ילד לומד בכיתה ה’ ועקשן. יהונתן המשיך לחפש בתיק את הארנק שלו ולא מצא, ובנימין העקשן המשיך להכחיש שהוא לקח את הארנק.
היה חם מאוד והם הלכו במסלול ארוך כל היום. כשהגיעו לקיוסק שהיה אפשר לקנות ארטיקים שמוליק קנה ארטיק גם בשביל יהונתן. בסוף הילדים הגיעו לאוטובוס מאוד עייפים. באוטובוס יהונתן ישב ליד בנימין וניסה לשכנע אותו שיביא לו את כספו. בנימין עמד על דעתו והכחיש שהוא לקח ליהונתן את הכסף.
בנימין אמר: “אין לי את הארנק שלך”.
יהונתן אמר: ” תביא לי כבר את הכסף שלי”
ואז המדריך בא ואמר: ” תביאו לי את התיקים שלכם ואני אבדוק למי יש את הארנק”.
המדריך חיפש בשני התיקים ולא מצא את הארנק. הוא אמר ליהונתן שהוא בטח שכח את הארנק בבית וימצא אותו כשיחזור הביתה. יהונתן לא הקשיב למדריך. המדריך חזר למקומו. כל הדרך חזרה יהונתן המשיך להציק לבנימין ובנימין המשיך לעמוד על דעתו ולהתעקש שלא לקח את ארנקו של יהונתן. זה היה מצב מאוד לא נעים לכולם באוטובוס.
כשהאוטובוס עצר הילדים ירדו. יהונתן שמע שמשהו נפל לבנימין. בנימין הרים את הארנק שלו ויהונתן חשב שזה הארנק שלו. יהונתן חטף לו את הארנק, והסתכל בפנים. הוא הבין שזה לא היה ארנקו. שמוליק עצר את בנימין ויהונתן וניסה להגיד ליהונתן שבנימין לא לקח את הארנק ושהוא בטח נפל מהתיק.
סוף סוף האוטובוס הגיע חזרה לבית הספר, חלק מהבנים הלכו לשירותים וחלק הלכו ישירות הביתה. כאשר בנימין הגיע הביתה הוא סיפר להוריו את כל מה שקרה בטיול עם יהונתן, והבטיח להם שהוא לא לקח את הארנק של יהונתן. כשהגיע יהונתן הביתה, הוא סיפר להוריו את כל הסיפור, והוריו אמרו לו ללכת לחדר שלו ולחפש שם את הארנק. יהונתן הלך לחדרו וחיפש את ארנקו ולא מצא. עד שהוא חיפש בתיק הקטן שלו ומצא את הארנק שלו (אם יהונתן היה מקשיב למדריך בנימין לא היה מתרגז).
למחרת כשיהונתן ראה את בנימין הוא ביקש ממנו סליחה על שהוא אמר שהוא לקח את ארנקו ובנימין סלח ליהונתן ואז הם היו חברים עוד פעם.
