בס”ד
על טוש, ייאוש ופיוס
בבית ספר “שדות” החלה שנה חדשה, שנת תשפ״ב. לבית הספר הצטרפה ילדה ושמה שי.
שי הייתה ילדה ביישנית ומופנמת, היא תמיד תפסה לה פינה בכיתה החבר הכי טוב של שי היה הטוש הסגול והעדין, היא חשה בודדה ועצובה.
לשי, לא היו חברות או חברים! ואם היו ילדים משניסו לצרף אותה למשחק, או רק לדבר איתה, הבנות שהכי שנאו אותה היו באות ואומרות להם: ״אם אתם תהיו חברים שלה, אנחנו לא נהיה חברות שלכם״, במילים אחרות עשו על שי חרם!!!
שי לא הפסיקה לחשוב על החרם כל היום וכל הלילה, גם אחרי שחזרה הביתה לא יכלה לספר לאימה. שי ממש התביישה לספר, אבל הגיע יום ושי אזרה אומץ וסיפרה לאמא שלה. ואמא שלה אמרה: ״בטח זה סתם שטות, זה לא באמת חרם״. כשקרובי משפחה של שי הגיעו לסופ״ש, שי רצתה לספר גם להם על החרם, אבל שי לא הצליחה כי בכל זאת, שי ילדה ביישנית…
באחד הימים, המורה יצאה להפסקה מחדר המורים וראתה איך מתייחסים לשי. אחרי ההפסקה המורה פנתה לשי בפרטיות ואמרה לה: ״אני יודעת שהילדים מתייחסים אלייך לא יפה״, שי ענתה למורה: ״איך את יודעת״? אמרה המורה לשי: ״יצאתי בהפסקה מחדר המורים כדי לראות איך משחקים בהפסקות וראיתי איך מתייחסים אלייך. את עדיין ילדה חדשה בבית הספר שלנו מגיע לך יחס אחר!״. שי, התחילה מיד לבכות ולבכות. המורה דיברה עם אמה של שי ושי ניסתה להגיד לאמא שלה שלא נעים לה בבית הספר, ושהיא לא רוצה ללכת לשם יותר אבל אמא של שי בכל זאת שלחה את שי לבית הספר בכל בוקר . בוקר אחד שי לא עלתה על ההסעה לבית הספר כמו תמיד, היא עשתה כאילו היא עולה להסעה אבל בעצם, היא הלכה לגן המשחקים. עבר יום והמורה אמרה: ״טוב, לא נורא, רק יום אחד שי לא הגיעה לבית הספר״. חלף גם היום השני ושוב שי עשתה כאילו היא הולכת להסעה ושוב פעם הלכה לגן המשחקים, ושי חזרה הביתה כמו בכל יום שהיא הולכת לבית הספר, והמורה גם הפעם לא אמרה דבר. ביום השלישי המורות כבר החלו לדאוג והמחנכת של שי התקשרה לאמה של שי ושאלה: ״איפה שי?״ ״למה היא לא באה לבית הספר?״. ״אבל אני שלחתי את שי לבית הספר בבוקר״ אמרה אמא של שי. כששי חזרה הביתה אמא שאלה אותה: ״איך היה בבית הספר?״ ״בסדר״, ענתה שי.
״את בטוחה שאת הלכת לבית הספר?״ שאלה אמא. ואז שי סיפרה לה שבכל יום היא הולכת לגן המשחקים, כי לא נעים לה להיות בבית הספר ושהיא רוצה לעבור לבית ספר אחר.
המורה פנתה לכל הילדים בכיתה ואמרה להם: ״זה לא יפה לעשות חרם על שי״! המורה הסבירה לילדים ששי לא מגיעה יותר לבית הספר מכיוון שמציקים לה כל הזמן, וששי החליטה לעבור לבית ספר אחר כי הילדים גרמו לה סבל רב. ״אתם התנהגתם בצורה לא נעימה לשי, ועכשיו אנחנו נתקן את כל מעשינו״. המורה אמרה: ״כל ילד או ילדה שפגעו בשי מתבקשים לכתוב מכתב סליחה. ואם אתם רואים ששי משחקת לבד בגן המשחקים, אתם יכולים לבקש ממנה סליחה ולהיות חברים שוב. ושתדעו, שהמעשה שעשיתם יכול לקרות גם לכם, ואז אולי תבינו איך שי הרגישה״.
הילדים היו נסערים מאד ממה שהמורה סיפרה, הם התכנסו בהפסקה והעלו רעיונות איך לפייס את שי, בסוף הם החליטו להגיש לה מכתב התנצלות בשם כולם, כמו שאמרה המורה, הם הגיעו לגינה אחר הצהריים ומצאו שם כמובן את שי, היה לא נעים אבל הם הגישו לה את המכתב, שי התרגשה מאד, אמנם לבית הספר הקודם היא לא חזרה, אבל המשיכה להיפגש עם הילדים לפעמים אחר הצהריים ובליבה סלחה להם.
