בבית משפחת כהן שביישוב מעלה חבר, גרים דוד ויצחק בני ה-9, מעיין בת ה-6 והוריהם. יום אחד, כשדוד ויצחק היו לבד בבית, דוד קרא ספר ויצחק, שלא אהב לקרוא, השתעמם. יצחק עלה לעליית הגג כדי לחפש משחק, ופתאום ראה משהו מנצנץ.
“דוד, בוא מיד!!!”
דוד עזב את הספר, רץ לעליית הגג וראה גם הוא את מה שראה יצחק.
“וואו, מה זה?” שאל דוד.
“לא יודע,” אמר יצחק, “לכן קראתי לך.”
“בוא נתקרב,” אמר דוד.
הם התקרבו לחפץ ופתאום האור כבה והיה חושך גמור בעליית הגג. הם נבהלו מאוד ולא הבינו מה קרה. הם המשיכו ללכת קדימה ולפתע דוד נתקל במשהו ונפל. הם הסתכלו וראו שהוא נפל בגלל קופסה. הם פתחו אותה וגילו בתוכה שני יהלומים מנצנצים. כל אחד לקח יהלום, ולפתע הופיעה אש על הרצפה. הם נבהלו מאוד! יצחק כיוון את ידיו לכיוון האש, ופתאום יצאו מהן מים והאש כבתה.
“מה קרה? מה עשיתי?” שאל יצחק בתדהמה.
“אני לא יודע,” אמר דוד, “ויש לי עוד שאלה – איך האש התחילה בכלל?”
“צודק,” ענה יצחק.
“טוב, אני יורד עם היהלומים,” אמר דוד, “בבית נחקור אותם ונבדוק אם הם מזויפים או אמיתיים.”
הם בדקו אותם ולא הצליחו להבין, אז הם הלכו לגמולוג. הוא אמר להם: “הם אמיתיים, אבל אני לא יודע מאיזה סוג הם.”
“אוף, חבל” אמר יצחק.
“לא נורא” ניסה דוד לעודד אותו.
בלילה חלמו דוד ויצחק חלומות דומים. בחלומו של דוד, היהלום דיבר אליו ואמר לו שקיבל את כוח האש. החלום של יצחק היה אותו הדבר, רק שבמקום אש הוא קיבל את כוח המים. בבוקר דוד ויצחק התעוררו והלכו לבית הספר. שם הייתה פעילות של משחק כדורגל. בזמן שהם שיחקו, פתאום פרצה במגרש שריפה! כולם התרחקו מהאש חוץ מיצחק. דוד ניגש אליו ולחש לו:
“אני בטעות עשיתי את האש, אבל אל תכבה אותה כל עוד היא בשליטה, כדי שלא יגלו את הכוחות שלנו.”
“בסדר,” ענה יצחק ואחרי כמה דקות כיבו את האש.
בדרך הביתה דוד אמר: “איזו פדיחה הייתה בבית הספר”!
“וואי ממש, איך זה קרה פתאום?” שאל יצחק.
“אני לא יודע,” ענה דוד, “אנחנו חייבים שזה לא יקרה שוב.”
“נכון” הסכים יצחק.
כשדוד ויצחק חזרו הביתה, ההורים בישרו להם שעושים קומזיץ. “וואו, איזה כיף” קראו השניים יחד.
“אני בוחרת ראשונה מרשמלו!” אמרה מעיין.
“מה זה משנה?” אמר דוד.
“למה אתה שואל אותי? בטח כי אתה מקנא בי” החזירה מעיין.
“טוב ילדים, די לריב” אמרה אמא.
לאחר שבועיים, בקומזיץ, שאל דוד: “אבא, אפשר להדליק את האש?”
“לא, זה מסוכן מדי” אמר אבא.
אבל דוד לא התכוון לוותר והדליק את האש בסתר, אבל אבא ראה זאת.
“מה זה?! מי הדליק את האש?” צעק אבא, “אמרתי שלא!”
הקומזיץ המשיך עד שעף גיץ והדליק שיח קרוב. דוד הסיח את דעת ההורים ויצחק כיבה את האש בעזרת המים. אבל אמא לא הוסחה, וראתה בדיוק מה יצחק עשה…
המשך יבוא…
