עידוד לבידוד
שלום קוראים לי גלי ואני בת 10. לפני חודש אחר הצהריים אמא שלי נכנסה לחדרי ואמרה לי שאני צריכה לעשות בדיקת קורונה. הייתי בדיוק באמצע להכין את שיעורי בית בחשבון. שאלתי אותה אם אני חייבת עכשיו והיא ענתה לי שכן ועוד חצי שעה נסגר הבדיקות אז צריך לצאת עכשיו. אמרתי לה טוב ויצאנו לעשות בדיקת קורונה. לאחר יום קיבלתי תוצאות חיוביות. אמא נכנסה ואמרה לי. בהתחלה הייתי עצובה, לא רציתי להיות לבד. אחרי שחשבתי קצת הבנתי שזה אולי לא כזה נוראי. נכנסתי לחדרי והתחלתי לשחק. אחרי כמה שעות נהיה לי משעמם ושוב הייתי עצובה וחיפשתי תעסוקה. באותו זמן לא ידעתי אבל אמא שלי התקשרה לחברותיי וביקשה מהם לשלוח לי סרטוני ברכות לבידוד. אחרי יומיים שבהם היה לי משעמם והייתי עצובה אמא שלי נכנסה לחדרי ( כמובן עם המסכה ) והראתה לי את הסרטון שחברותי מברכות אותי. זה מילא אותי באושר ושמחה. פתאום כל העצב מהימים האחרונים השתחרר והתחלתי כל זמן שהייתי קצת עצובה לראות את הסרטון. מצאתי פתאום מלא דברים שאפשר לעשות כמו למשל שהתחלתי לצייר וללמוד חומר שהכיתה שלי עדיין לא למדה מהאינטרנט. למדתי ליצור משחקים ( אחים שלי ממש אהבו את המשחקים ושיחקו בהם שעות ). אחרי שבוע בבידוד חזרתי ללימודים כל חברותי שמחו וחיבקו אותי היה לי ממש כיף והראיתי לכל חברותי את כל הדברים שעשיתי בבידוד. אחרי שבוע שלחו לאימי הודעה שחברה ממש טובה שלי התגלתה חיובית. נזכרתי איך שאני הייתי חיובית וחברותי עשו לי סרטון שמחתי והחלטתי להציע את הרעיון לחברותיי שנעשה גם לה. חברותיי אמרו שזה רעיון ממש טוב והסכימו. אחרי יום היו לי 20 סרטוני ברכות בשבילה. ערכתי הכול לסרטון ושלחתי לה. אחרי יום היא התקשרה אלי ואמרה לי שהסרטון ממש שימח אותה. שמחתי שזה עזר וסיפרתי לכל הכיתה ומאז כל ילדה שחולה אנחנו עושות לה סרטון.
סוף!!!!!
