עולה חדש הוא גיבור אמיתי
שלום שמי איתן. רציתי לספר לכם על ילד שבשבילי הוא גיבור אמיתי.
כשעלינו לכיתה ד’ הצטרף לבית הספר תלמיד ששמו ג’וני – עולה חדש מצרפת. אנחנו זכינו לקבל אותו לכיתה שלנו.
תמיד בתחילת השנה כל אחד יושב ליד מי שהוא בוחר, אבל אני איחרתי ולכן המקום היחיד שהיה פנוי היה ליד ג’וני. את האמת.. לא שמחתי לשבת לידו, אבל לא אמרתי מילה.
בהפסקות אף ילד לא הזמין את ג’וני לשחק. כשפעם ראשונה ניסיתי לקרוא לו לשחק, הוא לא ענה. רועי שנחשב למלך הכיתה צעק לי מהמסדרון: “לא צריך אותו, הוא גם ככה לא מדבר, ובגללו אנחנו נפסיד”. הקשבתי לרועי והלכתי לשחק בלעדיו. בלב הרגשתי קצת רחמים כלפי ג’וני המסכן.
כשהגיעה שעת האוכל שמעתי את המחנכת שלנו מדברת עם יועצת בית הספר, שמעתי רק כמה מילים בודדות: “ג’וני המסכן, הוא וההורים שלו כל כך מתאמצים להצליח לדבר עברית והאולפן ממש לא מצליח לעזור להם..” אחרי ששמעתי את השיחה בניהן חשבתי לעצמי, אולי אני יוכל לעזור לו אם אבוא איתו לאולפן. ככל שחשבתי על הרעיון הרגשתי יותר ויותר טוב עם עצמי.
כעבור שלושה ימים, החלטתי לספר למחנכת על הרעיון. היא ממש התלהבה!! היא הציעה שכבר ביום שלישי וחמישי הקרובים אוכל להתחיל לצאת משני שיעורים באופן קבוע כדי להצטרף אליו. בהמשך, כשמעתי את הבשורה שזה דווקא יוצא על שעורי ספורט הייתי ממש עצוב ומבואס. אבל בכל זאת חשבתי על הצד החיובי – שאני עושה מצווה, שאני מכיר ילד חדש, ואולי יהיו לי עוד הפתעות באולפן.
הגיע יום שלישי ויצאנו לאולפן. הסברתי למורה של ג’וני למה אני כאן. המורה חייך, ונתן לג’וני כמה משימות בעברית. ג’וני לא הבין אותן בכלל, אז ניסיתי להסביר לו עם הגוף ובעזרת הידיים. בהתחלה זה לא הצליח, אבל לא ויתרנו. לאט לאט ג’וני התחיל להצליח להבין את המשימות של המורה פה ושם.
אחרי כמה שעורים יחד, סיפרתי להורים שלי על כך שאני יוצא משעורי ספורט כדי לעזור לג’וני באולפן וכו’. ההורים שלי ממש התרגשו והתגאו בי. אמא שלי אמרה: ”לסבתא יש סוד לגלות לך על עולים חדשים מהמשפחה שלנו”. שמחתי כי אני אוהב את הסיפורים שלה, וזה נשמע סיפור מקורי ומרתק.
עליתי לסבתא והיא התחילה לספר: “אני וסבא שלך גם הינו עולים חדשים וממש היה קשה להיות כמו כולם. לאף אחד לא היה אכפת מאתנו, ולפעמים גם היו צוחקים עלינו ולא הבנו כלום. בכלל לא ידענו לדבר עברית וגם היה לנו מחסור רב של כסף, ולא יכלנו ללמוד באולפן כי היינו חייבים לעבוד במפעל. ואז יום אחד שכנה שלנו ששמה אילנה ובנה בן שמונה עשרה רצו לעזור לנו. הם לקחו אותנו לבית שלהם והתחילו ללמד אותנו בחינם, ממש ככה כל יום. ומאז אני מדברת עברית בזכותם. תדע לך שהמעשה שאתה עושה זה מצווה ענקית בשמים”.
בסוף הסיפור אמרתי: “סבתא אם הם לא היו עוזרים לך גם אני הייתי כמו ג’וני וגם לא הייתי יודע עברית”. סבתא אמרה “כן”. אמרתי לה תודה וירדתי לבית שלי לישון.
בבוקר לא היה בית ספר כי היה החופש הגדול. ההורים שלי קראו לי לסלון והסבירו שבר המצווה שלי קרובה. אמא ואני תכננו איך נתלבש וגם איזה אוכל יהיה, ולבסוף הייתי צריך להחליט על עשר חברים שאותם ארצה להזמין.
היה לי ממש קשה, ואחרי שבחרתי עשרה חברים נזכרתי בג’וני שכל השנה עזרתי לו, והיית מבולבל. בסוף ויתרתי על רועי והחלטתי להזמין את ג’וני. זו באמת הייתה החלטה קשה.
כעבור חצי שנה, הגיעה הבר מצווה וכל מי שהזמנתי בא. הייתי שמח. ג’וני כבר ידע לדבר עברית. באמצע האירוע אמא ואבא שלי דיברו עלי כמה שאני בוגר וכו’. כשהגיע תורי לדבר הזמנתי את ג’וני לבמה והוא אמר: “אני רוצה לומר תודה גדולה לאיתן חברי שחוגג היום בר מצווה. אני עולה חדש ואני לא ידעתי לדבר עברית כי האולפן לא הצליח לעזור לי והרגשתי נורא. לפתע איתן החליט מעצמו לעזור לי, והנה עכשיו אני יודע לדבר עברית”. הוא העביר את המיקרופון אלי, ואמרתי: “בשעות שעזרתי לג’וני זה יצא על שעורי ספורט, ואף פעם לא הייתי טוב בכדורגל אז עוד יותר נחלשתי לעומת החברים. ג’וני ראה את זה, והוא דווקא היה משחק מצוין בצרפת, אז הוא לימד אותי אחרי האולפן, ובזכותו הצטרפתי לקבוצה במתנ”ס השכונתי, ושנינו כצוות ניצחנו כבר בחמש תחרויות ועלינו לגמר, כי במשחק אחד לפני הגמר הוא הכניס שלוש גולים!!” כולם מחאו כפיים. המשכתי: “אז תדעו כולכם עולה חדש הוא גיבור אמיתי ואפילו אם נראה לנו שאנחנו אלה שעוזרים לו – יכול להיות שהוא יעזור לנו גם הרבה יותר!”
מגישה: איילה עוקשי
כיתה: ה 1
בית ספר: ממ”ד תורני הראל
