והרב קוק עולה חדשה.
רוני חלמה כל כך הרבה להגיע לארץ ישראל. ארץ ישראל הייתה לה כל כך חשובה ומיוחדת. כל המשפחה גרה באנגלייה ועלייה לארץ לא עניינה בכלל את ההורים של רוני, הם רצו להישאר באנגליה.
ביום בהיר אחד רוני חשבה לעצמה: “אני רוצה כבר לטוס לארץ ישראל.
ארץ ישראל היא ארץ הקודש היא כל כך חשובה”
היא רצה להורים שלה ואמרה: “אמא, אבא, אני רוצה לטוס לארץ ישראל, אני חולמת על זה הרבה זמן”
אי אפשר לטוס כרגע לארץ ישראל השיבו לה ההורים.
רוני התאכזבה וחזרה לחדרה. היא ממש אוהבת לצייר זה מרגיע אותה ועוזר לה מאוד כשהיא עצובה.
היא הוציאה ממגירת היצירות שלה טושים ודפים.
רוני התחילה לדמיין ולצייר שהיא עולה למטוס בדרך מארץ ישראל. היא ממש ציירה בתוך המטוס את החלונות, את הכניסה למטוס,
עברה שנה ורוני שוב שואלת את ההורים :”אפשר לטוס לארץ ישראל ?
בבקשה, זה החלום הכי גדול שלי.” וההורים ענו ושאלו: “למה שנעבור לארץ אחרת?
פה יותר טוב מכל הארצות.”
רוני ענתה בכעס:”אבל למה?”
אבא היתפרץ לדבריה של רוני ואמר:” אין אבל. כרגע אין לנו כסף בשביל לטוס.”
ואמא אמרה :”נכון. אבא צודק, אין לנו כסף לעבור עכשיו לארץ אחרת. וגם הוסיפה שזה מאוד מורכב ומסובך עכשיו. רוני רצה לחדרה ושכבה על המיטה. היא פרצה בבכי, ואפילו לא היה לה כח להתחיל לצייר.
היא בכתה מכיוון שאין להורים שלה מספיק כסף לטוס לארץ אחרת והבינה שזאת הסיבה שבגללה ההורים סירבו לטוס.
היא נרדמה מרוב שהיא הייתה מוטשת.
עברו להם שנה וחצי, ורוני כבר בת 17.5.
ופתאום ההורים של רוני נגשים אליה ומספרים לה בשורה משמחת במיוחד.
הם מספרים לה שיש להם עכשיו יותר כסף אבל עדיין אין מספיק כסף בשביל לטוס.
אולי בעז”ה עוד קצת זמן אנחנו נטוס. רוני שמחה חלקית והנהנה להוריה עם הראש כן.
יום למחרת ההורים של רוני הולכים לחדרם ומשוחחים בניהם.
אמא אומרת: “אולי בשנה הבאה שיהיה לנו יותר כסף נטוס עם רוני לארץ ישראל”
היא ממש רוצה את זה אבל אנחנו צריכים קודם לעבוד על הכסף שלנו, השיב אבא.
אמא השיבה לו: “יהיה בסדר” ואבא ענה: “נכון”
הם חייכו אחד לשנייה ויצאו מחדרם. בערב בערך ב20:30 רוני עלתה לישון הוריה באו לחדרה ואמרו לה:”לילה טוב” רוני השיבה להם:”לילה טוב אמא ואבא”
הם התחבקו והוריה יצאו מהחדר.
עברה לחצי שנה, ויום ההולדת 18 של רוני הגיע, ההורים של רוני הפתיעו אותה כשחזרה מבית הספר, ושרו לה: “היום יום הולדת לרוני”(כמה פעמיים)
כולם שרו, רקדו שמחו, אכלו, שתו ונהנו, כמובן רוני בקשה משאלה בלב: “הלוואי שעוד השנה אנו נטוס לארץ ישראל היפה והמיוחדת מכל.” וחיבתה את נרות העוגה.
הם עשו פתיחת מתנות וברכות.
ההורים שאלו: “את מוכנה למתנה שכל כך חיכית לה?”
רוני אפילו לא שאלה מה זה היא מיד הרגישה בלב שסוף סוף אבא ואמא מגשימים לה את המשאלה.
ואמא ואבא אומרים ביחד:”3..2..1.. ו” שולפים את המתנה וזה היה כרטיס טיסה ארץ ישראל.
רוני כל כך שמחה שסוף סוף חלומה התגשם.
והם המשיכו לרקוד בשמחה רבה!
יום למחרת הם ארגנו מזוודות בבוקר ויצאו לטיסה בערב.
אחריי שעות ארוכות והם מגיעים לארץ ישראל. וכולם היו שמחים עד עצם היום הזה!
