להדליק נר של חנוכה…שרנו בקול שקט… פתאום נשמעו דפיקות בדלת, קול צעקה נשמע מבחוץ! “לפתוח! מיד!” פחד מילא את ליבנו, ראיתי את אחותי מחווירה ומפניו של אבי נשקפה חרדה, ידענו שזה יקרה ביום מן הימים אבל עכשיו? שוב נשמעה צעקה “פיתחו את הדלת!! עכשיו ומיד! אם לא נפתח אותה בכוח!” לא הייתה לנו ברירה. אבי כיבה את החנוכייה והחביא אותה בסליק, אחר כך אמר “שמעון, גבריאלה, ברחו דרך המנהרה שמתחת לרצפת החדר שלי ושל אמא, עכשיו”! אחר כך שכנע אבי את אמי לבוא איתנו, רצנו לחדר של אמא ואבא, הזזנו את הקרש הרופף והתחלנו ללכת בתוך החשכה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אבי, ידענו ששוטרי האינקוויזיציה לקחו את אבא, וידענו שהם יחקרו אותו בעינויים מזעזעים. הדבר שהכי ייאש אותנו, זה שלא יכולנו לעשות דבר.
שלושה דורות לאחר מכן:
“גבי תלכי להתפלל בכנסייה” קרא אבי מחדרו, בכלל לא היה לי חשק, אבל ידעתי שלא אוכל לסרב ולכן לקחתי את תיקי והלכתי לכנסייה. בדרך חשבתי לעצמי כמה הכל השתנה מאז שאמי נפטרה, הארוחות לא טעימות כמו פעם והבית בכלל לא מסודר, ובכלל האווירה מדכאת, ואין לי בכלל עם מי לדבר. מרוב מחשבות לא שמתי לב לאן הלכתי, וכבר הגעתי לכנסייה.
לאחר התפילה יצאתי מהכנסייה והלכתי לביתי, בבית לא היה אף אחד, נכנסתי לחדר של אבי אך הוא לא היה שם.
כשהסתובבתי על מנת לצאת מהחדר, פתאום ראיתי קופסת קרטון קטנה, מונחת מתחת למיטה של אבי. הקופסה הייתה קטנה ובקושי אפשר להבחין בה. החלטתי לפתוח את הקופסה, אך מיד שמעתי דלת נפתחת. אבי היה בדלת! הנחתי את הקופסה במקום ויצאתי מהחדר.
בלילה קיבלתי החלטה, אני חייבת לברר מה יש בקופסה הזאת! וכך היה.
בבוקר בשעה מוקדמת מאוד, נכנסתי לחדר של אבי בשקט בשקט ולקחתי את הקופסה. במהירות הכנסתי את הקופסה לחדרי וסגרתי את הדלת.
פתחתי את הקופסה ולא האמנתי למראה עיניי. בקופסה הייתה שרשרת בצורה מוזרה זה היה נראה כמו משולש על משולש ובתוך השרשרת היה כתוב ציון. הדבר השני שהיה מונח בה, הוא ספר מוזר שהיה כתוב עליו “סידור תפילה” באותיות שחוקות. לא ידעתי מה אלו הדברים הללו ולכן החלטתי לברר. פתאום נזכרתי שכשהלכתי למנזר לפני יומיים, ראיתי אישה אחת ליד המנזר עונדת שרשרת כמו זו שבקופסה! ולכן בצהריים הלכתי למנזר בתקווה שהאישה תופיע שוב. אך עברה שעה והאישה לא באה. עברו שעתיים והאישה לא באה. החלטתי לחזור הביתה אך בדיוק כשבאתי ללכת האישה הופיעה! מיד ניגשתי אליה וסיפרתי לה מה קרה ולמרבה הפלא היא הבינה אותי. היא הקשיבה בעניין, ואז אמרה בהתרגשות “ילדתי, את מצאצאי אנוסי ספרד”!! ואני, שלא הבנתי דבר, ביקשתי ממנה שתסביר לי. “אנוסי ספרד הם יהודים שחיו בספרד, ובאותו הזמן התרחשה האינקוויזיציה. ראשי האינקוויזיציה רצו שכל היהודים יתנצרו, כך שאף אחד לא יישאר יהודי! האינקויזיציה הענישה קשות את מי שהוא חי כיהודי. ולכן היו יהודים שקראו להם אנוסים, שכלפי חוץ הם התנהגו כנוצרים, אבל בעצם בסתר קיימו תורה ומצוות!”.
הייתי בהלם! אני, שכבר עשר שנים חיה כנוצרייה, אני בעצם יהודייה!
היום אני בת עשרים וארבע, דתייה, נשואה לאברהם בחיר ליבי, ואמא לשלושה ילדים. בנוסף שמי השתנה, במקום גבי אני גבריאלה על שם סבתא רבה שלי, בוודאי גאה בי מאוד מאוד.
