“אוף אמא אין לי כוח לשמור על הקטנים!” אמרתי לאמא שביקשה ממני שוב לשמור על אחיי הקטנים. נמאס לי מהם! כל פעם הם מבלגנים ולא מקשיבים לי ואני צריכה לסדר את כל הבלגן שלהם! אמא התבוננה בי ארוכות ואז הלכה לחדרה ועשתה שם שיחה ארוכה. התפלאתי מה כל כך מיוחד בשיחה שהיא כל כך ארוכה? שאמא סיימה את השיחה היא יצאה מהחדר ואמרה לי: “סבתא עוד מעט תבוא בבקשה סדרי את הסלון”, ובמילים האלה הלכה אל המטבח להכין ארוחת צוהריים. אוף כל המטלות עלי! חשבתי בעודי אוספת את הצעצועים, למה אמא לא יכולה להגיד לאחותי הקטנה ממני בשנתיים שתעזור לי גם? אפילו אם אני הבכורה. סיימתי לסדר והלכתי לחדרי לשחק במחשב, כעבור שעה קלה שמעתי צלצול בדלת זאת הייתה סבתא! שמעתי את אמא פותחת את הדלת ואומרת לסבתא שלום, ושמעתי את סבתא נכנסת ומתיישבת על הספה, ואז אמא קראה לי לבוא להגיד לסבתא שלום עזבתי את המחשב באי רצון ובאתי להגיד שלום לסבתא. סבתא חיבקה אותי ואמרה: “ליטל באתי במיוחד בשבילך הבאתי לך מתנה מאוד מיוחדת!” עיקמתי את האף לא שאני לא אוהבת מתנות, פשוט סבתא היא מאוד מיושנת וכל המתנות שלה הם משנת ה -80 כנראה היא הביאה לי טייפ, חשבתי.
סבתא הוציא מהתיק שלה ספר ענק ואמרה: “ליטל כל פעם שתרצי לדעת על אחד הרבנים פשוט תפתחי את ספר והוא יראה לך” ספר? נו באמת, מה היא חושבת ? ספר אני יכולה להביא מבית ספר. ברור שאני מעדיפה לשחק במחשב מאשר לקרוא בספר! אך בכל זאת, אמרתי לסבתא תודה, הלכתי לחדר ותכננתי לשחק במחשב פתאום נדמה לי שהספר קורץ אלי! אמרתי לעצמי בטח לא ישנתי טוב בלילה. אבל פתאום הספר קרן! כאילו הוא מנסה לגרום לי לפתוח אותו! טוב אני אביט רק אדפדף מקסימום אם אני לא אוהב אני אשים אותו על המדף ואשכח אותו, פתחתי אותו ופתאום הרגשתי נשאבת לתוך הספר! הרגשתי כאילו משהו בא עם שואב אבק ושאב אותי לתוך הספר. נחתי בחדר קטן וצנוע היו שם הרבה ספרי קודש, וראיתי איש ואישה מדברים בניהם, האיש החזיק מזוודה ונראה שהוא הוא נוסע למקום כלשהו להרבה זמן. התקרבתי לשמוע ושמעתי: “אבל אברהם אתה תיסע להרבה זמן אני דואגת ממה שיקרה שאתה תגיע לקיבוצים, ואולי לא יהיה שם אוכל כשר או שחס וחלילה יפגעו בכם?” “אל תדאגי ה’ יעזור, בעזרת ה הכול יעבור חלק ויקשיבו לנו. שלוחי מצווה לא ניזוקים”. “אני מקווה שאתה צודק שיהיה לכם בהצלחה ולהתראות” נופפה האישה לשלום ובעלה יצא מהבית, יצאתי אחריו הסתקרנתי מי זה? ולאיזה מסע הוא יוצא? כרכרה חיקתה מחוץ לבית ושמעתי איש אומר: “שלום הרב הרא”ה קוק” ידעתי ש הרא”ה קוק הוא הרב הראשי של יפו, והוא יצא למסע בן המושבות כדי לקרב חלוצים לקיום המצוות. התביישתי הוא מוכן לעזוב את הבית שלו וללכת רק כדי לקרב יהודים לקיום המצוות ואני לא רוצה לעזור לאמא שלי בשמירת האחים הקטנים. נראה שהספר הבין שאני הבנתי מה הוא רצה שאני אלמד והוא שאב אותי בחזרה.נחתתי בבית בחדר ורצתי לאמא להגיד שאני מוכנה לשמור על האחים שלי וגם כל זמן שהיא רוצה. למחרת המורה ביקשה מתנדבות שירצו לכיתות א ו-ב על הרב אריה לוין והיא אמרה שאפשר לחשוב על זה עד למחרת ולבוא מחר עם תשובה. שחזרתי הביתה אכלתי וחשבתי האם לקחת את העול עלי? זה גם לכתוב נאום עליו וזה ממש קשה. נראה שלספר שלי היה תשובה, כי הוא קרן, מה הוא יכול להציע לי? חשבתי בעודי פותחת את הספר. הספר שאב אותי ונחתתי בתוך תא כלא, התחלתי לפחד, מי רוצה להיות בתוך תא כלא?. פתאום שמעתי את אחד האסירים מתחיל לדבר עם חברו:” הלוואי שהרב אריה לוין יבוא היום” “כן” חברו אמר “הוא תמיד מעודד אותנו ונותן לנו כוח להמשיך לחיות התוך הכלא הזה”, הם נאנחו, בטח קשה להיות אסירים, מי היה רוצה להיות כלוא בתא כלא? פתאום נשמעו צעדים גבוהים וחדים ואחריו צעדים רכים ועדינים, הסוהר אמר: “אסירים! הרב אריה לוין תתארגנו!” המולה מלאה את המסדרון הרב הגיע! הסוהרים העבירו את כולם לתאים שמדברים עם המבקרים, הרב התחיל לעבור אחד אחד ולשאול לשלומו, תוך כדי מילים מעודדות: “אתם כאן כלואים בגלל מסירותכם לארץ! אני מקנא בכם! אתם מסרתם את נפשכם לארץ! אחד הסוהרים ניגש ואמר לו ששעת הביקור הסתיימה, הרב לא הלך לפני שנפרד מכל אסיר במילים חמות, ואז היה מוכרח ללכת והוא הלך תוך כדי מילות פרידה חמות. חשבתי לעצמי:” איזה דמות נערצת וצריך להנציח אותו! שאגיע הביתה אתקשר למורה ואגיד לה שאני אעשה את הנאום. אני יודעת כבר מה אכתוב! במחשבות האלה נשאבתי לתוך הספר ונחתתי בחדר שלי, והלכתי להתקשר למורה.
סוף!
