ספייק והדינוזאור/נבו טוביאנה
פעם אחת ספייק הלך במשך זמן רב בג’ונגל שבאפריקה וראה בין השיחים משהו גדול ומפחיד שיורה אש מהפה שלו בצורה חזקה. ספייק פחד וחשש מהדבר הגדול שראה וכשהתקרב מעט הבין שמדובר בדינוזאור שיורה אש מהפה שלו אשר שורפת עצים, ברזלים, מתכות, לבנים, בטון, ואפילו יהלומים. הדינוזאור לקח להרבה אנשים שגרים בג’ונגל את הכסף, את היהלומים ואבנים יקרות מאוד מאוד. הוא גם השתלט על כל הג’ונגל באפריקה. באזור שבו גר הדינוזאור היה שלט שעליו כתוב: “נא לא להיכנס לג’ונגל יש דינוזאור מפחיד”. ספייק קרא את השלט ובכל זאת ניכנס ברגליים רועדות וידיים רועדות. את השיניים הרגיש כאילו הוא היה בתוך מקפיא. ספייק שמע את הקולות של הדינוזאור וראה את האש ששורפת עצים גבוהים גבוהים שהגיעו לגובה בניין של גורד שחקים גבוה ממש וזה היה בשביל הדינוזאור חטיף קטן קטן פיצפון. הדינוזאור שרף ואכל הכל אך עדיין היה רעב. כאשר הוא ראה את ספייק ורצה לאכול אותו, ספייק רץ מהר כמה שהיה יכול והדינוזאור היה מאחוריו ויורה אש מהפה שלו כדי לפגוע בו. ספייק עשה זיג זג כדי שלא ישרף מהאש של הדינוזאור עד שהגיע למקום שאין בו מעבר כי היו שם עצים צמודים אחד לשני מצד ימין שלו ומצד שמאל שלו. ספייק הסתובב וראה מולו את הדינוזאור שמייצר את האש בפה שלו וכשהוא פתח את הפה ספייק חשש מאוד ופחד מאוד. הדינוזאור ירה אש לכיוון ספייק והוא החליט לזוז קצת לצד והאש לא פגעה בספייק, אך משהו נגע ברגל של ספייק. הוא הבחין שאלו היו עצמות של בן אדם שמחזיק חרב חדה שעשויה ממאה יהלומים חזקים. ספייק ראה איך הדינוזאור הורג בני אדם בקלות והחליט לקחת את החרב שמצא קודם ולהילחם באש הדינוזאור. כל אש שפגעה בחרב עפה לכיוון שספייק הניף אותה. ספייק החזיק את החרב והתקרב אל הדינוזאור הגדול והמפחיד וכשהיה ממש קרוב, הכניס אותה בליבו של הדינוזאור. ספייק חשב שניצח את כל הדינוזאורים בג’ונגל אבל אמא של הדינוזאור שהרג באה אל ספייק וכעסה עליו ממש. היא הייתה כמו הר געש ולא הפסיקה לירות אש מהפה שלה אל ספייק וספייק נלחם עם אמא הדינוזאורית ולפעמים השתמש בחרב שלו ונלחם איתה. וככה עבר יום ועוד לילה עד שהמלחמה המשיכה לשלושים ימים, יום ולילה. לפעמים הם היו עושים הפסקות אש ובהפסקות האש הם אכלו עופות, סטייקים ועוד הרבה דברים בשריים טעימים. עברו עוד ימים ולילות עד שהם הגיעו
לשנה מלאה. עם הזמן, נהיה לספייק קשה וגם לאמא דינוזאורית התחיל להיות קשה. הם התחילו קצת להשלים והשלימו עד שנגמרה המלחמה שקוראים לה “מלחמת חרבות דינוזאורים”. בסיום המלחמה אמא הדינוזאורית וספייק ישבו ביחד ליד מדורה ספייק ואמא הדינוזאורית שאלה את ספייק: ”למה הרגת את הבן שלי?” ספייק ענה “כי נכנסתי לג’ונגל וראיתי את הבן שלך שרדף אחרי ורצה לאכול אותי. כשהגעתי למבוי סתום הסתובבתי והוא היה מולי אז פחדתי מאוד וכדי להגן על עצמי הרגתי את הבן שלך”. אמא דינוזאורית הבינה שספייק הרג אותו בגלל שהוא ניסה לאכול אותו קודם והגן על עצמו לכן אמא דינוזאורית ענתה לספייק: “אולי מגיע לו למות כי הוא היה צריך ללמוד לקח ולא להפחיד ולאכול אנשים גם כשהוא רעב כמו שתמיד אמרתי לו. אני מקווה רק שיעלה לגן עדן שבמרומים ויהיה לו טוב”.
