בוקר אחד בשעה שבע יצאה לטיול כלבה קטנה וחמודה בשם סנדי.
אה ודרך אגב, סנדי היא כלבה מדברת.
באותו זמן סנדי הייתה כלבה משוטטת, בלי בית ובלי אנשים שידאגו לה. היא טיילה ברחובות וחיפשה אוכל. היא הלכה והלכה, הסתכלה ימינה ושמאלה והריחה כל פינה. ופתאום היא שמעה בכי.
סנדי ראתה ילדה קטנה וחמודה שנראתה עצובה מאוד. היא ניגשה אליה, קפצה, קשקשה בזנב וניסתה לשמח אותה. הילדה חייכה קצת, אבל עדיין הייתה עצובה.
“למה את בוכה?” שאלה סנדי.
“הלכתי לאיבוד” אמרה הילדה. “קוראים לי יעל, אבל כולם קוראים לי יעלי”.
סנדי חשבה רגע ואז אמרה:
“אל תדאגי, אני אלווה אותך הביתה.”
יעלי שמחה מאוד, וכך הן התחילו ללכת יחד. הן חיפשו וחיפשו, עד שלבסוף מצאו את הבניין ואת הדירה שלה.
יעלי רצה לאמא שלה וקראה:
“אמא! חזרתי!”
האמא חיבקה אותה בהתרגשות ואמרה:
“כמעט הזמנתי משטרה! איך מצאת את הבית?”
“סנדי עזרה לי,” אמרה יעלי.
האמא הודתה לסנדי ונתנה לה אוכל כי היא הייתה רעבה מאוד. סנדי שמחה, קפצה וקשקשה בזנב.
לאחר מכן סנדי המשיכה לטייל. פתאום היא ראתה ילד קטן בשם דני שבכה כי קיבל מכה.
“אני יכולה לעזור לך?” שאלה סנדי.
סנדי הביאה משחה, מרחה על המכה, והכאב התחיל להיעלם. דני הודה לה ושמח מאוד, הוא חזר לשחק בכדור, וביקש מאמא שלו לתת לסנדי מתנה. הוא נתן לה כדור קטן שתוכל לשחק איתו וסנדי הודתה לו בשמחה.
סנדי המשיכה בדרכה וראתה איש מבוגר ועצוב.
“למה אתה עצוב?” שאלה.
“אני באבל,” אמר האיש. “אבא שלי נפטר ואני מתגעגע אליו מאוד.”
האיש סיפר שגם אשתו רחוקה ממנו, והוא מרגיש לבד.
סנדי הציעה לו לטייל יחד. האיש שמח, ושמו היה אלון. הם טיילו, דיברו וצחקו, והאיש הרגיש הרבה יותר טוב.
בסוף כולם נפגשו יחד – יעלי, דני ואלון. כולם אהבו את סנדי ורצו לאמץ אותה.
סנדי חשבה רגע ואז אמרה:
“יש לי רעיון! כל אחד מכם יאמץ אותי בתורו.”
“מה זאת אומרת?” אמרו כולם.
“לשבוע אחד אהיה אצל יעלי, בשבוע אחר אהיה אצל דני, ובשבוע אחר, אהיה אצל אלון”.
כולם הסכימו בשמחה. סנדי סוף סוף מצאה אנשים שאוהבים אותה, והיא הייתה הכלבה המאושרת בעולם.
הסוף 🐾
