סיפור על הרב קוק ורבי זאב שחור [אבא של סבא של סבא שלי] הקשור לשנת השמיטה/
מגיש הלל דוד שחור, כיתה ה’
רב זאב שחור גר בימין משה בירושלים והיה מהדר גדול במצוות, היה לו פרדס בפתח תקווה, ובכל שנת שמטה היה מפקיר את הפירות לכל הרוצה, וחלק מהפירות היה מעלה לירושלים ומחלק לבני תורה שיזהרו באכילתם בקדושת שביעית.
בשנת שמיטה אחת נקלע רבי זאב למצב כלכלי קשה, וחבריו הציעו לו שהפעם לא יפקיר את שדהו כבכל שנת שמיטה אלא ימכור את שדהו לגוי שאינו מצווה על השמיטה ואז יוכל למכור את הפירות של השדה ולהרוויח כסף שיעזור לו לצאת ממצבו הכספי הקשה.
כשראו חבריו שהדבר קשה לרבי זאב להפסיק לקיים את מצוות השמיטה אותה זכה לקיים כמה שמיטות, הציעו לו החברים לפנות לרב קוק ולהתייעץ אתו כיצד לנהוג.
רבי זאב עדין הסס. הוא ידע היטב שהרב קוק סומך על היתר המכירה וכתב באריכות לבסס ולהוכיח את צדקת המכירה בגלל המצב ששרר אז בארץ ואת חשיבות המשך האחיזה וההתיישבות בארץ.
לכן חשב שקרוב לוודאי ברור מה הרב קוק יגיד לו לעשות, אך לא הייתה לו ברירה והוא ניגש אל הרב קוק וסיפר לו את מצבו ואת ההתלבטות שלו לגבי שנת השמיטה הקרבה ובאה.
והנה מספר רבי זאב: הרב קוק הקשיב בקשב רב, שאל כמה שאלות, אחר כך שקע במחשבה, ולאחר כמה דקות דומיה, קם הרב ממקומו אחז בידי ואמר לי: רבי זאב, עליך אמר הכתוב ‘גיבורי כח עושה דברו’ ודרשו חז”ל מי הם אותם גיבורים? בשומרי שביעית הכתוב מדבר! לא בשבילך נתקן היתר המכירה, זכית להיות שומר שביעית בעבר ותמשיך לשמור שביעית גם בעתיד, והקדוש ברוך הוא יקיים בך ‘וציוויתי את ברכתי’ וימלא את חסרונך בדרכים אחרות.
רבי זאב כמובן שמר שביעית גם בשמיטה זו והפקיר את הקרקע כהוראת הרב קוק, וברכת הרב קוק לא איחרה לבוא ומצבו הכלכלי השתפר.
על שמירת השמיטה בפרדסו של רבי זאב בפתח תקוה נשמר סיפור מופלא במשפחה מפי נכדתו רבקה אריאלי בשם חמיה הרב יצחק אראלי [שהיה חברו של הרב קוק בישיבת מרכז הרב], בשנת תרע”ג [?] היא שנת השמיטה הגיעה לארץ מכת ארבה, הרב אריאלי היה מתאר את גודל המכה ‘החגבים אכלו גם את מסגרות העץ של החלונות, עד שהשמשות נפלו מתוך המסגרת.., כל הפרדסים נאכלו על ידם ונשארו רק גזעים לבנים נטולי רוח חיים’.
הייתה אז שנת שמיטה. בעלי הפרדסים מסביב לא שמרו שביעית ואילו על שדהו של רבי זאב הכריזו שלטים מסביב לה: ‘השדה הפקר’ ,’השדה הפקר’.
והנה קרה הפלא שרבי יצחק אריאלי היה עד ראיה אליו, כשהגיעו נחילי הארבה לגבול פרדסו של רבי זאב עשו המעופפים פניה חדה הקיפו את הפרדס ונחתו על העצים של השכנים- – כולם באו לראות את הנס הגדול, שם שמים ושומרי מצוותיו התגדל והתקדש ברבים.
