סיפור על הרב שלום משאש/ חנה יפה צויבל
שלום! קוראים לי יהודה אוחיון, ואני גר בקזבלנקה שבמרוקו. בקזבלנקה יש שכונה יהודית, ואני גר ליד חברי הכי טוב, אפרים. אני ביחד איתו באותו תלמוד תורה. יש לי 6 אחים- 4 בנות ו2 בנים {כולל אני אנחנו 3 בנים} אבא שלי בן 45 ואמא שלי בת 40.
כשהייתי בן 10 וחצי טיילתי ברחובות העיר. כשעברתי ליד תלמוד התורה של הרב הראשי של מרוקו שמעתי הרבה ניגונים של משניות ועלה בי רצון ללמוד תורה.
{אגב, לפני כן, לא אהבתי ללמוד תורה בגלל שהיה לי קשה.}
באתי להיכנס, אבל אז חשבתי לעצמי, רגע, צריך לדפוק? אני לא יודע… אבל אז ראיתי מישהו נכנס לתוך אותו בית מדרש, אז חשבתי לעצמי- בטח אם הוא ניכנס לשם בלי לדפוק אז גם אני יכול. נכנסתי.
ראיתי את פניו של הרב שלום משאש והתגבר לי הרצון ללמוד שם. הפנים שלו היו כאלה מחממות.
ניגשתי אל השולחן הריק והתחלתי ללמוד.
כשאני למדתי בעבר, בקושי ניסיתי להשתמש בראש שלי. תמיד הסתכלתי במפרשים. אבל אחרי השיעור ששמעתי מהרב הכול השתנה, המשפט שגרם לכך הוא זה: “קודם ראשי {ראסי} ואחר כך רש”י {רס”י}”.
שאלתי את הרב:” מדוע לא להשתמש קודם במפרשים?” ענה לי הרב בחיוך:” זה לא חלילה כדי לפגועה במפרשים, אלא כדי שהראש שלך והנשמה שלך ידעו לבד”.
ובאמת אחרי כמה ימים כבר הצלחתי לבד .
נגשתי אל הרב שלום משאש והראיתי לו איך אני משנן והוא ממש התרשם מכך.
אוי, רגע, שכחתי לספר לכם שהמקום שאני הכי אוהב הוא הספרייה של הרב שלום משאש. באחד הימים כשהייתי בספריה של הרב משאש, ראיתי מכתב מונח על השולחן שבו הייתה שאלה. גברה עלי סקרנותי וניסיתי לפתור {כמובן בלי כוונה} את השאלה. אט אט היצטברו עוד ועוד ספרים וכעבור כמה דקות אחדות השולחן היה מלא ספרים פתאום נפתחה הדלת וראיתי את רבי עומד בפתח.
“סליחה, סליחה ” התנצלתי, “זה היה בלי כוונה פשוט הסקרנות גברה עלי “. “אל תדאג, גם אני עשיתי את זה שהיתי צעיר” ענה לי הרב בחיוך. הרב ניגש אל שולחן העבודה והרהר בתשובתי: “וואו, ענית את התשובה הנכונה. תמיד ידעתי שאתה חכם, אבל לא ידעתי עד כמה” התפעל הרב מהתשובה ” אפילו ראיתי שכתבת לך הערות “.
מאז הקדשתי את חיי לימוד תורה.
אחרי כמה שנים שהיתי בערך בגיל 14, החלטתי לעזוב את מרוקו ואת בית אבי ולעלות עם הרב שלום משאש לארץ ישראל. אומנם העזיבה הייתה קשה, אבל לא ויתרתי. עליתי לארץ ישראל, וזה היה חלומי. פה אני יוכל לחיות בלי הרבה תנאים -איסור לימוד תורה וכאלה.
כעבור כמה שבועות גם משפחתי עלתה לארץ.
גם בארץ המשכתי ללמוד עם הרב שלום משאש, אני ממש אהבתי אותו והוא תמיד האיר לי פנים וקידם אותי בגמרא ובתורה.
בשבת שעברה קראתי בתורה והרב שלום משאש היה הסומך, הוא סימן לי ואני קראתי. אחרי הקריאה פנה אלי הרב ושיבח אותי ” קראת ממש יפה! כמעט ולא טעית.
הייתי מאוד גאה בעצמי. “וואו” חשבתי “איזה כיף לי שהרב בכבודו ובעצמו משבח אותי, איזה כיף לי!”. הלכתי אל הורי וחיבקתי אותם. הם חיכו אלי ואמרו לי: “ואוו קראת ממש יפה!!!” חייכתי אליהם ואמרתי: “הכל בזכותכם! בלעדיכם אני שום דבר (וכמובן בלי ה’)”. ומאז אני תמיד דבק בתורה.
