יום אחד רותי החליטה שהיא רוצה להחליט על עצמה.
פתאום שמעה את אימה צועקת אליה – “רותי, בואי להתקלח, עוד מעט הולכים לישון!”
רותי אמרה לאימה – “אבל היום, אני הולכת לישון מאוחר”.
אמא אמרה – “רותי יש לי עכשיו מלא עבודה, אני צריכה שתבואי עכשיו”.
רותי אמרה – “אז תעשי את העבודה, ואחר כך אני אלך לישון”.
אמא של רותי אמרה – “רותי, אני צריכה שתלכי לישון, תעשי כיבוד הורים”.
רותי אמרה – “אל תדאגי אמא, לבינתיים אני אשחק בבובות, והכל יהיה בסדר”.
פתאום, אבא נכנס הביתה עם האח הקטן של רותי, שמו – ישי.
ישי הקטן אמר – “אמא, את יודעת, שאצל החבר שלי יונתן, שיחקנו וציירנו?”
אמא אמרה – “איזה יופי ששיחקתם וציירתם. אני כל כך שמחה!”.
השעה כבר היתה שמונה בלילה, אמא שוב צעקה לרותי – “רותי, בואי לישון, היום כבר לא נספיק להתקלח”.
רותי אמרה – “הכל בסדר אמא”.
אבא אמר לאמא – “למה רותי לא מקשיבה לך?”
אמא אמרה – “אני לא יודעת… כל הזמן הזה אני מנסה להבין למה”.
באמצע שרותי שיחקה בבובות, פתאום היא חשבה – “אם אני לא אלך לישון, אולי אני לא אוכל לשחק עם חברים וחברות שלי, אני אהיה עייפה, וגם אולי אמא צריכה לעשות מלא עבודה, ואני מפריעה לה, בגלל שאני צריכה ללכת לישון”.
ואז החליטה – “אני אולי אעשה לאמא ולאבא הפתעה. אני אלך לישון לבד עכשיו”.
וזה באמת נכון. רותי הלכה לישון לבד, ואמא ואבא מאוד מאוד שמחו!
הם יכלו לעשות את העבודה בשקט.
בבוקר, אמא ואבא אמרו לרותי, כל הכבוד, אנחנו מאוד שמחים על זה שהלכת לישון לבד.
וזה הסוף…
