סיפור על אחווה ורעות
איך מכל הילדות בעולם קרה שאני יושבת דווקא ליד אחווה? מה הסיכויים?! דמיינתי את היום הראשון בבית הספר החדש שונה כל כך. היום ההוא התחיל גרוע ונעשה עוד יותר רע. זה התחיל מזה שקמתי בבוקר והתלבטתי במשך שעה וחצי מה ללבוש לבית הספר. למרות שהחלטתי לילה קודם מה ללבוש, בבוקר זה היה נראה לי מגוחך. אחרי שעה וחצי של התלבטות מול הארון לבשתי בסוף את מה שתכננתי יום קודם. לקחתי תפוח, כריך ואזניות ויצאתי לבית הספר. הגעתי באיחור די משמעותי. בקומה השניה ראיתי שלט: כיתה ד3 דפקתי במבוכה ונכנסתי לכיתה. המורה הציגה אותי בפני הילדים בכיתה והיה רק מקום אחד פנוי, יחסית מאחור והתיישבתי שם, ליד אחווה. כבר בדרך לשולחן, היא הייתה נראית לי די מוכרת. חשדתי שזו היא אבל לא רציתי להאמין. בהפסקה שמעתי את הצחוק שלה ואז כבר ידעתי שזו היא. זה היה אותו צחוק מרושע שהיא צחקה בכל פעם שהיא ראתה אותי בצד בוכה כשכולם עשו עליי חרם בבית הספר הקודם. מרוב שהתקשתי להאמין שהיא לומדת עכשיו בבית הספר הזה, לא הצלחתי להתרכז בלימודים באותו היום. חזרתי הביתה והיה לי נורא קשה. כל הזכרונות הרעים עלו לי למחשבה. נזכרתי איך כל הילדים התעלמו ממני בבית הספר הקודם. בהפסקות כל הילדים היו צוחקים עליי ואפילו לא היתה להם סיבה. בשיעורים הם כתבו עליי פתקים, העבירו מאחד לשני, הסתכלו עליי וצחקקו. אחר הצהריים הזמנתי חברות והם אמרו שהם לא יכולות כרגע והלכו לשחק עם שאר החברות בגן המשחקים. אחווה הובילה את כל הסיפור הזה וחשבתי לעצמי שאצליח לא לפגוש אותה יותר לעולם. באמת האמנתי בזה כי יום אחד עברנו דירה לרחוב אחר בקצה השני של העיר. ההורים שלי שאלו אותי אם אני רוצה לעבור בית ספר או להישאר ואמרתי להם שאני רוצה לעבור. הם לא ידעו מהסיפור הזה כלום. לא רציתי לשתף אותם כי פחדתי שהם יבואו לבית הספר כדי לטפל בבעיה ואז יהיו לי עוד יותר פאדיחות בבית הספר.
היה לי קשה לשמור את זה בבטן ואז בהפסקה השניה החלטתי לדבר עם אחווה ולשתף אותה במה שחוויתי בגללה. מסתבר שאחווה זיהתה גם אותי והסכימה לדבר. סיפרתי לאחווה איך היא גרמה לי להרגיש ואיזה סבל עברתי במשך שנתיים שלמות בבית הספר היסודי. אחווה הקשיבה לי ונראתה מבוישת מאוד. היא אפילו הזילה כמה דמעות. בסוף השיחה היא אמרה שהיא מתנצלת ושזה לא יקרה עוד לעולם. החלטתי לסלוח כי הרגשתי שהיא באמת הצטערה על מעשיה. בסוף היום, אחווה אמרה לי: “רעות, יש לי רעיון. את רוצה שנעביר שיעור יחד על כמה לא יפה לעשות חרם על ילדים?”. אמרתי לה שאני מסכימה וא הבנתי שאחווה באמת רוצה לתקן את המעשים שעשתה. ברגע הזה הבנתי שאחווה גדלה והשתנתה ושאולי אפילו נוכל להיות חברות. ישבנו אצלה בבית וחשבנו על איך נעביר את השיעור. היה ממש כייף אצלה בבית ואפילו אכלנו פופקורן.
