סיפור העלייה שלי
שלום , קוראים לי לירן עמאר ,יש לי שלושה אחים ואין לי אחיות , אני האחות הצעירה והחביבה על אחיי. תמיד חלמתי שתהיה לי אחות, במקום זאת יש לי בת דודה שגרה בצרפת והיא כמו אחות בשבילי. היא בת 12 ואני בת 11, ואנחנו תמיד שומרות על קשר בטלפון או בקיץ כשאני מבקרת אותה.
רציתי לספר לכם על העלייה שלי לארץ ישראל . הכול התחיל לפני 4 שנים כשגרתי בצרפת [ בפריז ] , הייתי בכיתה א בת 7 , אני ואחים שלי היינו בסלון באמצע לראות טלוויזיה לפתע הורינו קראו לנו למטבח להגיד לנו משהו שאף פעם לא היינו חושבים עליו , וכשבאנו למטבח הורינו אמרו לנו כך : ” ילדנו היקרים רצינו להגיד לכם שכולנו עוברים לגור בארץ ישראל- ארץ הקודש של היהודים!”. כששמעתי זאת הייתי מופתעת ולא ידעתי מה הולך לקרות . ואז אבא שלי המשיך ואמר : ” אנחנו הולכים לגור בארץ ישראל כיוון ששם כמעט כל משפחתי גרה , אח שלי, אשתו וילדיו גרים שם”. שאלתי את הוריי: “אבל בטוח שהולכים לגור שם?”, ” לא בטוח שהולכים לגור שם, אבל בינתיים אל תגידו לאף אחד, אפילו לחברים הכי טובים שלכם ואפילו לבני הדודים שלכם ” אמרה אמא . ובאותו רגע אמרתי לעצמי שזה יהיה כיף ללכת לגור בישראל ולראות את הבני דודים שלי שאינני מבקרת הרבה, אבל מצד שני הייתי קצת עצובה כי לא רציתי לעזוב את כל החברות שלי שאני מכירה מהגן, ומאוד מאוד התגעגעתי אליהן כי מאוד אהבתי אותן.
אספר לכם קצת על איך היו החיים בצרפת; בגלל שהיו המון גויים וערבים בצרפת, אז היהודים לא יכלו לצאת לרחוב עם כיפה, כי אם גויי רואה זאת יש סיכוי שהיהודי יכול למות! אז מה שהאחים שלי עשו זה לשים כובע על הראש כדי להסתיר את הכיפה. הייתי מסיימת בית ספר בשעה חמש וחצי והיו לי המון שיעורי בית אפילו שהייתי בכיתה א!
כמה חודשים אחרי, ההורים שלי סוף סוף החליטו שהולכים לגור בישראל. יכולתי כבר להגיד לכולם שאני עושה עליה, אז אמרתי קודם למורה שתגיד מול כל הכיתה, אבל היא אמרה לי שאני צריכה להגיד מול כל הכיתה ולא היא. כשהגיע היום שבו הייתי צריכה לספר כל הכיתה שאני עושה עליה הרגשתי לחץ והיו לי פרפרים בבטן. כולן היו עצובות לאחר שסיפרתי שאני עושה עליה וכמעט בכו, אפילו בת אחת אמרה לי ” עדיין תוכלי לשמור אתנו על קשר אפילו שכבר לא תהיי איתנו?” ואז אמרתי: ” בטח שאשמור אתכן על קשר, זאת לא שאלה ! “ובאמת, בשנה הראשונה, התקשרתי לחברות שלי כמעט כל יום אחרי בית הספר. אני גם זוכרת שלפני העליה שההורים שלי היו בחדרם עסוקים לבדוק באיזה בית ספר נלמד, ולאן אח שלי ילך אחרי הבגרויות וכו’ …
אבל רגע, אתם יודעים שיש עוד סיבה למה בכלל עשינו עליה?
אז בואו אני אספר לכם…
אח שלי הבכור היה בן שמונה עשרה וסיים את הבגרויות. ההורים שלי לא ידעו לאיפה ימשיך בסיום הלימודים, והם חשבו לשים אותו בישיבה או בצבא. בסוף הם בחרו לשים אותו בישיבה אבל בגלל שאין ישיבות בצרפת אז הם היו חייבים לשים אותו בישראל, אבל הם לא רצו שהוא יגור לבד בישראל לכן אמא שלי חשבה לגור אתו לבד בישראל, אבל אבא שלי לא רצה שהמשפחה תתפצל, ותאמינו לי לחיות בלי אמא זה לא קל בכלל! לבסוף, ההורים שלי החליטו שכל המשפחה תלך לגור בישראל בלי להשאיר אף אחד בצרפת, אז אפשר להגיד שבזכות אח שלי הבכור יש לנו את הזכות לגור פה בישראל כבר ארבע שנים!
יש הרבה דברים בצרפת שאין בישראל וההפך, למשל ; בימי ראשון אין בית ספר בצרפת ובישראל יש, בצרפת יש הרבה יותר חופש מאשר בישראל , בימי שישי אין בית ספר בישראל [חטיבה ותיכון] ובצרפת יש, ועוד דברים…
אני זוכרת את החודש הראשון שלי בישראל, הייתי בוכה כל יום כי היה לי קשה, מה שהיה מאתגר זה שלא ידעתי לדבר עברית. גם חשבון בישראל וחשבון בצרפת לא אותו דבר בכלל וזה לא אותם חוקים. חשבתי שאף פעם לא אדע לדבר עברית טוב אבל … טעיתי, המורה שלי, וכמה בנות שירות עזרו לי באולפן, ואני חושבת שבלעדיהן לא הייתי יודעת אפילו מילה בעברית.
תאמינו לי או לא, זוכרים את דוד שלי ומשפחתו? שנה שעברה הם חזרו לגור בצרפת בפריז, בשביל העבודה של דוד שלי [כי הוא עובד עם צרפת] והם עכשיו גרים בבית הקודם שלנו כבר שנה. למרות שבאנו כדי לראותם, הם חזרו לצרפת !
לסיום, עכשיו אני בכיתה ו בבית ספר נעם כפר בתיה ואני מדברת עברית טוב מאוד עכשיו. יש לי שני אחים בישיבה ואח אחד בתיכון בכיתה י, אמא שלי עובדת כפסיכולוגית ואבא שלי עובד עם חברה בצרפת, לפעמים הוא טס לצרפת לעבודה כי זה יותר קל לו.
אם אתם שואלים אם אני שמחה שעשיתי עליה התשובה היא… כן!! אני ממש שמחה שעשיתי עליה, כי עכשיו יש לי הרבה חברות, אפילו יותר חברות מאשר בצרפת, ואני מאוד אוהבת אותן, מאוד אוהבת את המורות שלי, ואת בית הספר שלי.
