בס”ד סיפור הנס של
משפחת קירשנזפט
כתבה שיינא קירשנזפט.
שמי שיינא ואני בת 8 וחצי, רוצה לספר לכם על הנס שקרה לי ולמשפחתי. כשהייתי בת 12 חודשים.
זה קרה ביום ראשון (התשע”ד). חתונה לדוד של אמי.
(שמחנו מאוד לשמוע את הבשורה.)
לפני החתונה אבי נסע לעשות מבצעים, היה לו משאית שמודבק
על זה תמונה של הרבי, וכתוב: “ספרית קודש גוש קטיף.”
גם כאשר הייתי בת 7, היה לנו את המשאית הזאת.
אבל כבר מכרנו אותה. הוא היה מארגן בתוך המשאית אמירת פסוקים,
אבי היה עובר ליד הבתים וכל המשפחות היו יוצאות מהבתים,
ונכנסות לתוך המשאית. ושם שיננו פסוקים.
לאחר הפסוקים אבי בחר את אחד הילדים, והוא חלק את הממתק. אחרי זה, כולם ירדו והלכו לבית.
אחרי הכל, נסענו לחתונה אחרי נסיעה ארוכה הגענו לחתונה, וראינו
את הכלה, הצטלמנו היינו בחופה, אכלנו, שתינו, רקדנו, שמחנו
החתונה היתה בירושלים. לאחר החתונה,
חזרנו בחזרה הביתה. אחותי לא רצתה לחגור, אבא שלי חגר אותה
בכוח, למרות ההתנגדות נסענו בכבישים הרבה זמן,
פתאום!! ראינו שאנחנו עומדים בפקק. ואז שמענו בום!! נבהלנו אני
התעוררתי, נבהלתי ובכיתי. המכונית שלנו עפה ונתקעה ברכב,
הרכב הזה עף לנתיב הימני ונתקע ברכב אחר… בנתיים, הרכב שלנו נכנס מתחת לרכב שהיה מלפנינו, ואנחנו הינו מתחת לרכב הזה .
היה מאחורינו גם אוטובוס.
ומאחורי
היינו בתאונת שרשרת, של שש רכבים.
זה היה מפחיד (אני לא יכולה לתאר לכם מה שהיה שם.)
אבי ניסה לפתוח את הדלת של האוטו שלנו והוא לא הצליח.
אבל הוא לא ויתר הוא בעט בדלת של האוטו חזק והוא הצליח!
הוא יצא מהרכב, וקודם כל בדק אם כולם בסדר. כולם היו בסדר,
היינו אבי, אמי, אחותי הבכורה, ואני, השניה במשפחה.
מישהו הזמין אמבולנס, ולקחו אותנו לבית הרפואה…
והרופא בדק אותנו אולי קרה לנו משהו? הכל היה בסדר.
הרופא הוציא מהשמלות שלי ושל אחותי זכוכיות.
היינו מאושפזים עד הבוקר אבל כולם היו בסדר.
היה לנו נס גדול!! הכל בגלל שהיה לנו ברכב, חת”ת, וקופת צדקה.
אנחנו שמחנו! (כולם שמחו). עשינו סעודת הודיה,
עם הנהג של האוטובוס. בערך שלושה שבועות לאחר התאונה.
בסעודת הודיה נהג האוטובוס הראה לנו את הסירטון של התאונה, ובסרטון שמענו את הנהג צועק “להחזיק חזק להחזיק חזק!!”
ואז שמעו את הבום בום!
וככה אני רוצה לגמור את הסיפור,
אפשר ללמוד מהמקרה שבסיפור שתמיד צריך לשים חת”ת וקופת צדקה באוטו. ככה הקופת צדקה, והחת”ת, שומרים עלינו.
ועוזרים לנו בחיים.
