סיפורי סבתא

סיפורי סבתא/ תהילה כהן
“שבת, שבת כמה טוב שבאת” נאנחה אמא והתיישבה בכורסא. אור מיוחד נסוך על פניה של אמא אחרי שהיא מברכת על נרות השבת. התבוננתי בסיפוק בבית המצוחצח, בשולחן הערוך ונשמתי לקרבי את ריח השבת. אחי חנן רץ אל אמא ובידו ספר ילדים “ספרי לי סיפור” ביקש, יובל זחל אף הוא ובקש לשבת על ברכיה של אמא. “גגו, גגו…” והתכוון כמובן למשחק הלגו. שלומית ויפעת הכמעט תאומות באו אף הן ובקשו סיפור מספר שאהבו. סבתא התבוננה בנו בנחת ולפתע אמרה “רוצים לשמוע סיפורי סבתא” צחקנו מהבדיחה אבל סבתא התכונה ברצינות. היא התקרבה אלי ואמרה “אני רוצה לספר לכם על עלייתי ארצה במטוס מעפילים כשהייתי נערה.” ישבתי מלאת סקרנות,  כולי אוזן וסבתא התחילה לספר:
“נולדתי בעיראק גרנו בבית גדול ומרווח עם שני הורי ועם שלושת אחי הקטנים ותמיד השתוקקנו לעלות לארץ ישראל. לאחר מלחמת העולם השנייה הגיע אל עיראק מטוס מארץ ישראל שהיה אמור לקחת כ50 יהודים לארץ ישראל. לביתי נשלח מכתב ובו נכתב שמחר בשתיים לפנות בוקר בבקר אחכה בתחנת הרכבת ומשם אסע לבגדד ואעלה עם שאר העולים למטוס לכיוון ארץ ישראל. אך גם היה צריך לשמור על זה בסוד פחדתי נורא שיתפסו אותנו אך את מקום הפחד תפסה התרגשות גדולה לעלות לארץ ישראל . סיפרתי להוריי על המכתב הוריי שמחו מאוד שאני אעלה לארץ ישראל והבטיחו שמאוחר יותר הם גם יעלו ארצה. למחרת בשתיים לפנות בוקר נפרדתי מהוריי לשלום ויצאתי מהבית הלכתי לתחנת הרכבת הקרובה וחיכיתי לרכבת. כשהגיעה הרכבת הלכתי לקרון האחרון וישבתי בפינה לא רציתי שיבחינו בי, כשהגענו לבגדד לקחו אותנו בעשר מכוניות אני עליתי עם עוד כמה עולים למכונית הראשונה היינו צריכים לשמור על שקט, כי בצדי השביל היה מחנה צבאי גדול פחדתי נורא אבל ידעתי שעוד מעט נעלה למטוס ונטוס אל ארץ ישראל. מחשבה זו הרגיעה אותי, כשירדתי מהמכונית משהו אמר ‘אחרי’ והלכנו אחריו בלי לדעת לאן. כשהתקרבנו לשדה התעופה עלינו על סולם שהשתלשל מהמטוס החשוך כמו שק תפוחי אדמה. חיכנו לשאר המכוניות לאט לאט הגיעו כל המכונית מלבד המכונית העשירית , עבר הרבה מאוד זמן עד שהם הגיעו ואז נסגרה דלת המטוס ולאט לאט עלינו למעלה עד שהיינו באוויר. בשקט ישבנו במטוס החשוך כשהודלקו האורות הייתה מן שמחה כזו, שרק התעצמה כשנפתחה דלת הטייס מתוכו יצא שלמה הלל וכולנו קראנו בשמו המחתרתי ‘אבו יוסוף, אבו יוסוף’.עם  שחר ראינו את הכנרת התחלנו לשיר את שירי רחל וזלגו לנו דמעות מהעיניים, זה היה הרגע המאושר בחיי. בשש וחצי נחת המטוס ביבנאל דלת המטוס נפתחה ירדנו מהמטוס ומשם נגלה אלינו מחזה מדהים של  ארץ ישראל.  הצטרפנו לאנשי יבנאל כעבור חודשיים לאחר קום המדינה משפחתי עלתה ארצה ויחד עברנו לגור בתל אביב” סבתא סיימה את הסיפור התפלאתי שסבתא עלתה ארצה לבדה, שאלתי את סבתא איך היא לא פחדה לעלות לבדה ארצה? סבתא חייכה אלי ואמרה ” התשובה נמצאת בפרשת השבוע שלנו ‘פרשת ואתחנן’ בפרשת השבוע שלנו משה מתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כפי הגימטרייה של המילה “ואתחנן” ואף אומר: אני התפללתי בעבור עם ישראל ואני לא נכנס לארץ ישראל? עצמות יוסף נכנסות ואני לא? אבל בסופו של דבר משה לא נכנס לארץ ישראל. בכל אחד מאתנו טמונה האהבה לארץ מאותן תפילות  שהתפלל משה לקב”ה בשביל להיכנס לארץ ישראל.’