סיפורו של רון
מאת: אושר ביטון כתה ד’ ישורון פרדס חנה
שלום קוראים יקרים. נתבקשתי לכתוב סיפור וגם מאוד רציתי בכך. חשבתי וחשבתי, אך לא עלה במוחי שום רעיון יצירתי לסיפור. אז החלטתי לכתוב על עצמי. שמי הוא רון משה כהן. אני גר בחדרה. בן 9, כמעט 10, לומד בכיתה ד’.
כאן יתחיל סיפורנו.
נולדתי תינוק רגיל וחמוד. כשהייתי בן 3 שבועות נתגלתה אצלי אלרגיה לחלב, וכך במשך כל ילדותי השגיחו עליי שלא אחשף למאכלים חלביים. ביום הרביעי לכיתה א’ הלכתי לבדיקה רפואית אצל אחות שהציגה את עצמה בשם אתי ספגטי. היא נתנה לי מעדן חלבי לאכילה דרך מזרק, כל פעם היא הגדילה את הכמות, עד שראו שלא קורה לי כלום ואמרו שאין לי יותר אלרגיה לחלב. שמחתי מאוד וכך גם כל בני משפחתי.
באמצע כיתה א’ פרצה מגיפת הקורונה, ואני לא רוצה להאריך בנושא, כי אני בטוח שגם אתם חוויתם את הסגרים, את הבידודים ואת הלמידה בזום, בדיוק כמוני. מה שכן, ללמידה בזום היו יתרונות משלה. אחד היתרונות הגדולים ביותר היה היכולת שלי להתנתק מהשיעור בכל פעם שהעליבו או העציבו אותי, מה שבבית ספר אני לא יכול לעשות לצערי הרב: אין לי שרביט קסמים, גם לא גלימת היעלמות וגם לא מילות כישוף שמעלימות אנשים… בקיצור, אני לא הארי פוטר.
לפני כשנה, כשהייתי בכיתה ג’, סבי נפטר והייתי מאוד עצוב. הייתי בבית סבתי במהלך ימי השבעה, יחד עם הוריי ואחותי… אוי, רגע, חכו, בכלל שכחתי לציין שיש לי אחות. שמה הוא נעמה רחל כהן, היא בת 7 לומדת בכיתה ב’. אחותי ואני כל הזמן רבים. פעם אחת לפני כמה שנים שברתי לה בטעות את הרגל ושמו לה גבס. אני זוכר שציירנו לה דברים יפים על הגבס והיא שמחה… אבל רגע, הסיפור הוא עליי, לא על אחותי. אז בואו נמשיך את הסיפור עליי.
אני לומד גם בטכנודע ,כי עברתי את שני השלבים של מבחן המחוננים. לפני שבוע גם אחותי עשתה את השלב הראשון של המבחן ואנחנו מחכים לתשובה. אני אישית חושב שהיא עברה. בעוד מספר שבועות, גם לי יהיה מבחן חשוב- המיצ”ב, שנקרא גם מבחן האסיף. אני מתכונן אליו.
וחוץ מזה הכל כרגיל: אני לומד, אוכל, שותה, משחק בקלפי פוקימון… אוי, רגע, שכחתי לציין: אני אספן קלפי פוקימון. אני מחליף אותם ומשחק איתם וכבר יש לי כ-200 קלפים, וזה מזכיר לי שגם היום החלפתי קלף אחד. אני שניה הולך לילקוט להוציא אותו… בדקתי מה שמו של הפוקימון בקלף החדש שלי, ושמו הוא וינומט.
לפני שאני מסיים לכתוב על עצמי, רציתי לספר לכם שבשנה האחרונה הפכתי להיות חובב כדורגל. אני אוהב לשחק כדורגל ולצפות במשחקים. לדעתי אני שחקן ושוער לא רע. בדיוק לפני רגע הבקעתי לאחותי גול בבית.
טוב, קוראים יקרים, כרגע אין לי עוד מה להוסיף, אז נראה לי שהגיע הזמן לסיים את הסיפור. אני מקווה שנהניתם ממנו. ביי.
