סיפורו של המגן
רעם טלטל את השמיים, מתוך האש הלוהטת, נופל ניצוץ של תקווה.
הנער נחוש להשיג את מטרתו. הקרב. יסתיים. היום.
הכל התחיל בבוקר שלישי, בדרך לבית הספר ידע- בית ספר לילדים דלים, עבר אולדן ליד הצריף הנטוש.
אנשים אומרים שהצריף היה של מקיבה, המכשפה.
באותו בוקר הבחין שמשהו בצריף שונה: בהתחלה הוא לא הבין מה אבל פתאום ראה. בצריף היה אור חלש אך נראה בבירור. למרות המראה המוזר הוא טיפס על הגדרות שמסביב לצריף בלי פחד וידיעה מה ימצא שם…
כשנכנס לצריף ראה אולדן במרכז הצריף שולחן אבן, ליד הספה, ומעליו היתה אבן יפה.
אולדן התקרב ולא שם לב לחום הקיצוני, זה היה פשוט מהפנט. ואז זה קרה, פיצוץ עז הרעיד את הצריף אך אולדן לא התרגש. נראה היה שהאבן מרחפת, ואז גלשה האבן במהירות לתוך ליבו של אולדן, ואז מצא את עצמו שוב במיטתו.
הוא המשיך את היום בחרדה ובפחד שהוא הופך למגן.
מגנים הם אנשים ש היה להם “כוח על”
למחרת בבוקר, בדרך לבית הספר, הוא הרגיש בחילה, בדרך למיטה ראייתו היטשטשה, והוא מצא את עצמו בתוך מבנה גדול מאבן-בית המגנים.
ממולו הוא ראה את קווילבי גרניוס, המגן הראשון.
שקט. “מה הכוח שלי?” שאל, והפיר את השקט.
“יש לך כמה. הראשון הוא שיגור. השני, קינטיות (שליתה באש ובמים). השלישי, יצירה (יכולת ליצור דברים)”
“ואיך אשלוט בהם?”
“אני אלמד אותך” אמר וקיים. במשך חודשים אימן קווילבי את אולדן. נראה היה שהוא מצליח. לאחר חודשיים יכל אולדן לשלוט בקינטיות וביצירה. בשיגור לא הצליח לשלוט.
“אתה מוכן” אמר קווילבי בבוקר אימונים. “מוכן למה?”
“מוכן להתמודד עם הסכנה.”
“מה זאת הסכנה?”
“זאת מפלצת נוראית שמסכנת את גרינווד, אך שמורה בסוד אצל המגנים אך לא הובסה”
למחורת בבית המגנים קווילבי נראה מודאג. “היום תעשה משהו מסוכן במיוחד. אתה תתמודד עם הסכנה”
לפני שאולדן אמר משהו קווילבי הרים את ידו- הוא משגר את אולדן.
אולדן נמצע במערה מאובקת. נראה שאין כאן יצור חי. ררררראאאאאאאאאארררר!!!!!!!
שאגה אדירה הרעידה את המערה. היא הגיע מפתח שאולדן לא ראה בהתחלה, הוא התקרב לפתח ושוב שאגה חזקה. אולדן בלע את רוקו והמשיך. בסוף הוא ראה אותה. היא היתה עצומה, היו לה שמונה זרועות וגוף של נחש שמן, ראשה הגדול דמה לראש כלב. ראאאארר! המפלצת שאגה. ואז זה קרה. המפלצת תקפה.היא זחלה במהירות לאולדן, אך הילד פעל מהר. כמו באילונים, סלטה גדולה ופרץ של אש! אך המפלצת לא נרתעה, היא השליכה זרוע אל אולדן אך הוא התחמק. הילד לא נשאר חייב ויצר לעצמו חרב, השליך אותה ו… בול במטרה! היא קטעה לסכנה זרוע.
בתגובה היא שלחה כדור אש מפיה, הכדור התפוצץ בחצי הדרך. הוא נופל.
להשתגר. הוא צריך להשתגר. הוא מנסה אבל לא מצליח. למה הוא לא השקיע יותר באימונים?
המפלצת נופלת מעליו. זה הכול או כלום. הוא מנסה. רגע לאן הוא ישתגר? הוא מנסה לחשוב. לבית המגנים? לא, אין שם מקום רך לנחות. לביתו? לא אז משפחתו ידעו מי הוא. לצריף הנטוש! שם זהותו תישמר בסוד וגם ינחת על הספה. הוא מנסה בכל כוחו אבל לא מצליח.
הוא מנסה בכל הכוח. זה מצליח. אבל עדין כלום לא נגמר הוא רץ למקום שהמפלצת אמורה לנחות עליו ולהפתעתו, הוא רואה שהמפלצת התרסקה ומתה.
זה הסוף.
רק, הצעה מאולדן, אל תהיו מגנים.
הסוף!
