סיפורה של תלמידה של נחמה ליבוביץ’
יומני היקר:
היום בכיתה, המורה שושנה הודיעה לנו הודעה: התחרות של מרוץ הצבי נפתח. כל בת שתרצה להירשם לתחרות שתבוא אלי המורה אמרה.
אני, שממש רוצה לכתוב סיפור למרוץ הצבי בלי לחשוב פעמיים קמתי וניגשתי למורה.
המורה רשמה אותי! כל כך התרגשתי!
עד שהמורה אמרה: אה ושחכתי בנות, הסיפור חייב להיות על דמות החמד של השנה נחמה ליבוביץ’.
בשנייה ששמעתי שצריך לעשות את הסיפור על נחמה ליבוביץ כל ההתרגשות שלי נגמרה. למה אני צריכה לעשות את הסיפור על נחמה ליבוביץ? מי זאת נחמה ליבוביץ בכלל?
אז רציתי ללכת למורה להגיד לה שאני בסוף לא רוצה לכתוב סיפור, אבל לא היה לי את האומץ לעשות את זה.
בסוף היום הלכתי הביתה וסיפרתי לאמא את מה שקרה.
אמא אמרה: לא נורא, תכתבי סיפור.
אבל אני לא יודעת בכלל מי זאת נחמה ליבוביץ, אמרתי. נלך היום לסבתא והיא תספר לך מי זאת , את יודעת שסבתא היכירה את נחמה ליבוביץ? אמא שאלה. באמת?? שאלתי. כן וגם תוכלי לשאול אותה שאלות ואז תוכלי לכתוב על זה את הסיפור שלך.
נכון אמרתי, זה רעיון גאוני! כל כך התרגשתי לכתוב את הסיפור וגם לפגוש את סבא וסבתא יש להם המון ממתקים ודברים טעימים! ( יש עוד רשימה ארוכה אז אני חסכת בזמן)
אתה קולט יומן? סבתא שלי היכירה את נחמה ליבוביץ! למרות שאני לא יודעת מי זאת.
הלכתי לסבתא ואכלתי המון ממתקים!
שאלתי את סבתא מי זאת נחמה ליבוביץ? סבתא ספרה לי: נחמה ליבוביץ היתה המורה של כל המורים לתנך.
וואו! ואיך הכרת אותה שאלתי? היא ענתה: היא היתה המורה שלי. באמת? שאלתי, חשבתי שהיא היתה המורה של כל המורים לתנך לא? היא היתה לא רק המורה של כל המורים לתנך, היא גם היתה מורה של עולים חדשים של רבנים של חיילים היא היתה מורה של כולם!
אבל רק לתנך ענתה סבתא. רגע אמרתי, אמרת של חיילים, איך היא לימדה אותם? הם היביאו אותה במסוקים, בטנקים, ובכל מיני דרכים שונות אמרה סבתא, וגם היה לה שיעור ברדיו כך שמי שרצה יכל פשוט לשמוע אותה ברדיו. וואו אמרתי. אבל שלא תחשבי היא הייתה מורה קשוחה מאוד מאוד אמרה סבתא, אם מישהו היה מדבר באמצע שיעור היא היתה מאוד מאוד כועסת, כולם בשיעורים שלה היו שקטים, לא היה שום ציוץ, היא היתה שולחת לאנשים כל מיני שאלות, כמו בוחן, היא לא נתנה לאנשים הנחות, עם מישהו היה טועה היא היתה נותנת לו איקס, היא אף פעם לא נתנה פרסים אבל היא היתה מורה מדהימה אני זוכרת אותי בתור תלמידה תמיד חיכיתי לשיעורים שלה היא היתה מספרת סיפורים מרתקים פשוט כולנו ישבנו והקשבנו, לא היה שום ציוץ.
היא היתה “פרופסור” באוניברסיטה! היא גרמה להמון אנשים לחזור בתשובה וגם עודדה בנות ללמוד תורה “כמו בנים” ועם כל מה שהיא עשתה היא היתה ענווה מאוד, היא לא השוויצה במה שהיא עשתה, היא היתה אשת הדורות לא אשת הדור אלא דורות, את יודעת שאחרי כל מה שהיא עשתה היא רצתה לכתוב על המצבה שלה “מורה” זהו מורה! אחרי כל מה שהיא עשתה את מבינה? סבתא סיימה את דבריה ואני פשוט הייתי מרותקת. כשחזרתי הביתה הקלדתי את כל הסיפור והדפסתי והגשתי אני מקווה שהשנה אני אזכה. הסוף
