סיפורה של רבקה מתחיל כאן:
רבקה היא ילדה שבאה מארצות הברית. היא ילדה יפיפיה, אוהבת, עוזרת, חמודה וחרוצה. היה
לה רק קושי אחד: לא מצאו את משפחתה בסופת ההוריקן האחרונה, ובגלל זה רבקה מאומצת.
יום אחד קמה רבקה בקולה של אימא שאמרה: רבקה מתוקה, עוד חצי שעה יתחיל בית-הספר’,
רבקה מיד קמה, צחצחה שינים, התלבשה ואחזה בתיק בית הספר המוכן ליום הלימודים.
רבקה יצאה מביתה והלכה לכיוון בית-הספר.
רבקה הגיעה לבית הספר ונכנסה לכיתתה.
בבוקר כשהמורה הגיעה בצלצול, כל הבנות הכניסו פלאפונים והתחילו להתפלל.
בסיום התפילה המורה אמרה: ‘היום נלמד בשפה טקסט על ילדה והוריה שאימצו אותה,
אני מקווה שזה לא מעליב אותך רבקה’.
‘זה בסדר’, ענתה רבקה.
את האמת לרבקה היה אכפת, אבל לא רצתה להרוס.
בטקסט היה מדובר על הורים שנעלמו בסופת הוריקן ואיבדו את ביתם.
היה כתוב מתחת לכותרת מאיפה הסיפור הובא, כך היה כתוב: ‘זר זקן שניצל מסופת ההוריקן.
רבקה ידעה שזה סיפור אמיתי ואמרה בליבה, כשאפגוש את הזר הזקן אני אשאל לאיזה כיוון
נסחפו הוריי.
בסיום השיעור ביקשה רבקה מהמורה להתקשר לאימא המאמצת.
המורה אמרה, ‘את לא מרגישה טוב?’
רבקה: ‘המורה, אני לא מרגישה טוב כל כך’.
המורה: קחי תתקשרי’.
רבקה: ‘הלו, אמא?’
אמא מאמצת: ‘כן מתוקה שלי, מה קרה?’
רבקה: ‘אני יכולה לחזור הביתה? אני לא מרגישה כל כך טוב’.
אמא מאמצת: ‘טוב, תוכלי לחזור הביתה, אבל תצתרכי לחזור על החומר שלמדו’.
רבקה: ‘טוב’.
רבקה בדרכה הביתה חושבת על משפחתה שנעלמה, איפה הם עכשיו? אם הם חיים בכלל? אם
היא תמצאה את הזר הזקן?
רבקה הגיעה לביתה והתחילה לכתוב ביומנה המעוטר במלא מדבקות על מה שקרה לה היום
בשיעור שפה. היא כתבה כל
פרט ופרט, איזה שאלות תרצה לשאול את הזר הזקן, אם היא תנסה לחפש את הוריה שאבדו
בסופה, ואת הכל היא כתבה.
כשאמא שלה חזרה מהעבודה רבקה לא היתה בבית, האמא המאמצת דאגה, איפה היא יכולה
להיות?
רבקה חיפשה ושאלה ברחוב איפה גר הזקן הזר שאותו תוכל לשאול שאלות.
האנשים ענו לה, הוא גר בבית הקטן בסוף הרחוב, הוא יוכל לענות לך על שאלותייך.
רבקה הלכה אל סוף הרחוב, דפקה על הדלת ואמרה: ‘יש שם מישהו?’
ענה הזר הזקן: ‘היכנסי ילדה, מה בקשתך מה את רוצה לשמוע?’
רבקה: ‘אני לא רוצה לשמוע, כי שמעתי, אני רוצה לשאול’.
הזר הזקן: ‘מה תרצי לשאול?’
רבקה: ‘אני הילדה המאומצת מהסיפור שלך. אני מאמינה לך כי זה מה שקרה. אתה יודע לאן
סחף את הוריי ההוריקן?’
הזר הזקן: ‘כן אני זוכר, ההוריקן הלך לכיוון דרום ונעלם בים’.
רבקה: ‘אתה יודע איפה הם עכשיו או איפה הוא העיף אותם?’
הזר הזקן: ‘כן, אני יודע איפה הם, הם נמצאים איתנו בחדר’.
רבקה: ‘מה? באמת? תראה לי אותם!’
הזר הזקן: ‘לבקשתך’.
רבקה: זאת המשפחה שלי?
המשפחה: ‘אנחנו משפחתך!!!’
רבקה: ‘אני רואה את השפחה האמיתית שלי!!!!’
המשפחה: ‘אימצו אותך?’
רבקה: ‘כן’
המשפחה: ‘לאן את בוחרת ללכת? אלינו או אל הוריך המאמצים?’
רבקה: ‘משפחה אני לא בוחרת, יש בית ריק ליד הבית של הורי המאמצים. אולי תוכלו לגור שם
כך שנהיה ביחד?’
משפחה: ‘בסדר!’
משפחתה של רבקה צעדה איתה לבית של הוריה המאמצים.
משפחתה של רבקה דיברה עם הוריה המאמצים, והם סגרו על הסכם שרבקה תחייה עם שתי המשפחות, וכך היה!!!
