סיפורה של ילדה מפונה

בס”ד

סיפורה של ילדה מפונה

אביגיל היא ילדה בת שבע שגרה בשלומי. התחביבים שלה היו ציור, אפיה ובישול והיו לה הרבה חברות. לאביגיל היה שיער חום, עיניה כחולות והיא ילדה מאוד חברותית ושמחה.

  ביום ה- 7.10.23 פרצה מלחמת “חרבות ברזל”. אביגיל בהתחלה לא ידעה מהי  מלחמה עד ששמעה אזעקה בפעם הראשונה…אביגיל נבהלה מאוד, פרצה בבכי וביקשה מאימה: “אמא, מהי מלחמה??? ומה האזעקה ששמעתי?” “יש אנשים שקוראים להם מחבלים והם לא אוהבים יהודים. הם  רוצים להשמיד את מדינת ישראל ולכבוש אותה”, הסבירה אמא בנחת. “הם שולחים אלינו רקטות. רקטה היא טיל, שהם משגרים אותו אלינו הוא מתפוצץ. זה מאוד מסוכן  כי זה לא רק  פוגע ברכוש אלא גם בני אדם יכולים להיפגע אם לא נשמעים להנחיות. זמן ההגעה שלנו לממ”ד הוא מיידי, זאת אומרת שמיד כשיש אזעקה אנחנו צריכים להיות בממ”ד.הטיל מגיע יחד עם האזעקה ובגלל שאנחנו קרובים לגבול ,זמן ההמתנה הוא אפסי ולכן האזור שאנחנו גרים בו ממש מסוכן”.

כעבור כמה ימים אביגיל ראתה את הוריה אורזים חפצים בבית. אביגיל שאלה את הוריה: “מדוע אנחנו אורזים חפצים מהבית?” הוריה ענו לה: “אנחנו צריכים לעזוב את הבית בגלל המלחמה!” “לאן עוזבים?” אביגיל שאלה לחוצה ומפוחדת “לבית מלון בטבריה ושמו קלאב הוטל” ענו הוריה. אביגיל אמרה להוריה בעצב ובכי  “מה? איך אני אפגוש את חברותי? איך אני אראה אותן???”  “את תאלצי לדבר איתן בשיחות וידאו” הוריה ענו לה בעצבות ורחמים. “אבל אני בת יחידה! לא יהיה לי עם מי לדבר! אני לא יכולה כל הזמן לדבר עם חברותי רק בשיחות וידאו ובטלפון זה קשה”. “אנחנו יודעים אבל אין מה לעשות” . הוריה ענו לה כשהם כואבים את כאבה. אביגיל המשיכה לבכות ולא יכלה להפסיק.

למחרת, כשיצאו לדרך, פתאום נשמעה אזעקה כשהם עדיין היו בשלומי. הם הקשיבו להנחיות פיקוד העורף, יצאו מייד מהרכב התרחקו מהמכוניות ושכבו על הרצפה עם ידיים על הראש. אביגיל מאוד פחדה ורצתה להישאר בבית “אני רוצה לחזור הביתה!” מיררה בבכי. הוריה ניסו להרגיעה. המשפחה המשיכה בדרכה לטבריה. כשהגיעו לבית המלון, ההורים  ניגשו  לקבלה, אביגיל ישבה בלובי וצפתה בסרט שהקרינו. הוריה הצטרפו אליה וצפו כולם בסרט. האווירה היתה מהנה. כשהסתיים הסרט, אביגיל והוריה עלו לחדר, רוקנו את כל החפצים מהמזוודה וסידרו בחדר את כל מה שהביאו מהבית. לאחר מכן הלכו לחדר האוכל ואכלו ארוחת ערב. אביגיל התגעגעה מאוד לאוכל של אמא שלה ובמיוחד אהבה את השניצלים הטעימים והמיוחדים שאמא היתה מכינה עבורה.

כעבור שבועיים, אביגיל הכירה חברות חדשות אך עדיין הצליחה לשמור על קשר עם חברותיה הטובות המפונות.לאט לאט, אביגיל התרגלה למצב וראתה את הטוב בכל הסיפור: “יש לי ארוחות מסודרות, בריכה ליהנות ממנה כשאני רוצה,  פינוקים שאנחנו מקבלים לחדר משטראוס ועלית ושוברי קניה לכל מיני מקומות שההורים יקחו ויפנקו אותי כשנצא מהמלון”.

אביגיל הבינה שלפעמים אין לנו ברירה ואנחנו צריכים להישמע להנחיות כי הם מצילות חיים. צריך לראות את הטוב גם בדברים הפחות נעימים  שקורים לנו בחיים כי לכל בעיה וקושי יש פתרון. צריך רק לדעת להוציא את הטוב מכל דבר ולא לחפש את השלילי ואז יהיה יותר קל להתמודד עם המצב הלא פשוט שאנחנו נמצאים בו מאז 7.10.23.

מגישה: טליה סלע

כיתה: ה/2

בית ספר: ממ”ד תורני “אבן שוהם”נהריה