לפני שהמלחמה התחילה, אני ואחיות שלי היינו בחוג לריקוד. לאחר שהתחילה המלחמה ההורים שלי לא הסכימו לנו ללכת לחוג כי היו אזעקות והם חששו לנו מהדרך, אז הם החליטו לשמח אותנו בדרך אחרת. הם חשבו על מתנה מיוחדת בשבילנו ורצו להפתיע אותנו בכלב קטן שזה היה החלום שלי ושל האחים שלי. יום אחד אחרי בית הספר אבא בא לאסוף אותנו עם הרכב ונסענו לבת דודה של אמא שלי שיש לה הרבה כלבים קטנים, שם ליטפנו ושיחקנו עם כולם. אני קצת פחדתי בהתחלה, אבל כשראיתי את הכלבים הקטנים והמתוקים האלה הפחד נעלם כלא היה. לפתע הרמתי כלבים בלי שום פחד, זה היה כיף ומרגש. ואז שאלנו את אבא “מה אנחנו עושים פה בעצם”? הוא צחק והשמיע לנו הקלטה שאמא אומרת לנו שאנחנו לוקחים כלב אחד לאימוץ בביתנו .אנחנו כול כך שמחנו, התרגשנו ונהנינו ממש. רצינו לקחת את כולם. לבסוף, בחרנו באחד ממש מתוק עם אף קטן ופס עדין ולבן על המצח. לקחנו אותו מיד לווטרינר שיעשה לו חיסון ולאחר מכן הלכנו לקנות לו משחקים וקערות לאוכל ולמים. ארגנו לו כלוב גדול עם שמיכות וכריות שיהיה לו נעים. כשהגענו איתו הביתה הוא ממש שמח וקפץ והיה לנו ממש כיף איתו וגם לו איתנו, והוא ממש חמוד ואנחנו אוהבים אותו .כשאנחנו הולכים לבית הספר הוא עצוב כי הוא נשאר לבד בבית, גם לנו זה היה קשה, אבל הווטרינר אמר שהוא לאט לאט יתרגל וזה יעבור.
ביום הראשון שהשארנו אותו לבד, הגעתי לבית ספר וכל היום אני ואחיות שלי חשבנו עליו, מה הוא עושה והאם הוא עצוב? לפתע נשמעה אזעקה, אני ואחיות שלי נכנסנו למרחב המוגן בבית הספר התחבקנו ובכינו- לא כי פחדנו מהאזעקה פשוט דאגנו מאוד לכלב הקטן והחדש שלנו, שהוא לבד בבית ולא במרחב המוגן. התקשרנו מיד בלחץ להורים ושאלנו מה איתו ומי שומר עליו? אבא הרגיע אותנו ואמר לנו שהכלב אפילו לא פחד קצת מהאזעקה, הוא המשיך לשחק במקום שלו והיה רגוע וחיכה לנו שנחזור מבית ספר.
כשחזרנו כולם הביתה, חשבנו על שם לכלב האמיץ והגיבור שלנו. אחרי הרבה התלבטויות החלטנו כולם לקרוא לו סימבה. סימבה הוא הבן של מלך האריות וכך גם הכלב שלנו אמיץ וגיבור ממש כמו אריה. קטן ושום מלחמה או חרבות ברזל לא מפחידה אותו, כמו עם ישראל שהוא הגור של מלך העולם!!!!
