שם הסיפור: סיוט בבית הספר
השעה הייתה מאוחרת, יצאנו לשחק, דילן אורי ואני. כמו כל יום רגיל, עברנו ליד שער בית הספר ולהפתעתנו הוא היה פתוח. נכנסנו פנימה וראינו עץ גבוה. רצינו לטפס עליו אבל החלטנו לעלות ממש גבוה. דילן היה האלוף מבינינו, הוא טיפס במרץ ובמהירות ואנחנו טיפסנו אחריו.
דילן טיפס על ענף אחד כדי לנוח ואז – קראק! הענף שדילן ישב עליו נשבר בקול מצמרר זה הרגיש כאילו זה קרה בשנייה אחת.
דילן נפל מהענף, טס ישירות למטה עם הראש לכיוון הרצפה ו… זה קרה! הוא שכב על הרצפה ולא זז.. רצינו לרדת לעזור לו אבל אז הבנו שיש לנו בעיה. אנחנו תקועים על העץ. צעקנו אל מכוניות שעברו בכביש אבל אף אחד לא שמע או עצר. התחלנו לצעוק לחבר שלנו בתקווה שהוא רק התעלף וצריך להעיר אותו אבל לשווא. המשכנו לצעוק לעבר המכוניות ולפתע מכונית אחת התחילה להאט, אבל עדיין המשיכה לנסוע אלינו.
מהחלון נראה מישהו שהיה נראה בפנים מוכרות עם משקפיים שחורות שהסתירו את עיניו וכובע גדול על ראשו. היה נראה קצת דם בזווית הפה שלו, הוא בהה בנו והמשיך לנסוע לאיטו. לפתע הוא הגביר מהירות עד שהיה קשה לראות לאן – הוא פשוט המשיך במהירות של 300 קמ”ש בערך ונעלם. אחרי דקה של ייאוש שמענו מישהו. מתחת לעץ היה אותו בן אדם מוזר אבל כשהסתכלנו אליו הוא הוריד את המשקפיים ואז זיהינו מי זה, זה היה דילן! הוא חייך חיוך מפחיד…
במהירות הסתכלנו למטה למקום שדילן נפל, אבל דילן… נעלם.. ולפתע פתאום, רעש התנדנדות הגיע מעלינו ,דילן, התנדנד שם! הסתכלנו אל האיש המוזר בבלבול וכשהסתכלנו, זה כבר לא היה דילן, זה היה… הייתה – אמא שלנו! היינו כל כך מבולבלים עד ששמענו אותו אומר לעברנו בקול נמוך וקר : “בואו אליי אל תפחדו” . הוא התחיל לנדנד את העץ וכמעט נפלנו, ניסינו לאחוז בעץ אבל זה היה קשה מידי. לבסוף נפלתי ועוד שנייה פגעתי בקרקע ואז –…
התעוררתי! זה היה חלום. התנשפתי בכבדות וגיליתי שהשעה הייתה מאוחרת.
יצאתי למרפסת לנשום אוויר צח ואז בכביש למטה, ראיתי את האיש המוזר חולף באוטו שלו בעודו מחייך אליי…
