יום אחד אני והמשפחה שלי נסענו לאילת. והלכנו בסוף אל פרק תימנע. באמצע הדרך לא הצלחנו לנווט כי הצבא כיבה את הווייז כי לא רוצים שהחות’ים ידעו לאן לישלוח את הטילים. ואיבדנו את הדרך.
עד שניזכרנו שהבנו סידור.
ואז אני ואחים שלי התפללנו את תפילת הדרך. ואז פיתאום הווייז אבד. ופיתאום שמנו לב שהיגענו לפרק-תימנע ורצנו אל המסלולים וקיבלנו מפה.
והתחלנו לסוע, עד שהגענו לפיטריה וחצי. שזה בעצם חלק של הר שנראה בצורת פיטריה וחצי פיטריה. הסתכלנו שם על הנוף, וניכנסנו למכונית כי לא היינו אמורים להיות שם היינו אמורים להיות בפטריה הרגילה והגדולה יותר. ואז הפיטריה התדרדרה וכולם פחדו עד ששוב התפללנו והפיטריה נרגעה. ואז נסענו לקשתות שזה בעצם אבן ענקית שיש בה חורים עצומים שאפשר לטפס עליהם ואני טיפסתי על הקשת וכמעט נפלתי מהקשת עד שאמא שלי מהר הוציאה את הסידור ואז היא והתפללה ופיתאום לא נפלתי.
